תרגום דו"ח ועדת טיילור (מתוך אימפריה: איך המציאה אנגליה את הכדורגל מחדש. תרגומים: אבי זורנזון ויעל אביבי)

פרק 1: שלושה לקחים עגומים מאסון הילסבורו 

א. דוחות קודמים שזכו להתעלמות

עובדה מצערת ומייסרת היא שהדוח שלי הוא הדוח הרשמי התשיעי בנושא בטיחות קהל במגרשי כדורגל. לאחר שמונה דוחות ושלוש מהדורות של המדריך הירוק, בלתי נתפס ש-95 בני אדם יוכלו למות מצפיפות יתר לנגד עיניהם של מארגני האירוע. בינואר 1986, השופט פופלוול, בדוח השמיני בסדרה שנכתב לאחר אסון בראדפורד, תמצת את המסקנות של שבעת קודמיו בתפקיד. דוח שורט מ-1924 בא אחרי אי סדר בגמר הגביע של 1923. דוח מולווין יוז מ-1946 בא אחרי האסון במגרשה של בולטון וונדררס, שם צפיפות יתר גרמה למותם של 33 בני אדם. ב-1966 הממשלה הזמינה את דוח צ'סטר על "מצב ההתאחדות לכדורגל". דוח הרינגטון מ-1968 הפנה את תשומת הלב לבעיות התנהגות בקרב אוהדים והוביל לדוח לאנג מ-1969 על אותו נושא. ב-1972, הדוח של לורד וויטלי על בטיחות קהל במגרשי ספורט בא אחרי האסון באייברוקס פארק שבו מתו 66 צופים. דוח מקלהון מ-1977 על התנהגות אוהדי כדורגל של קבוצות סקוטיות הוזמן על ידי מזכיר המדינה לענייני סקוטלנד. ב-1984 מחלקת הסביבה הקימה קבוצת עבודה רשמית שהגישה דוח נוסף על אלימות אוהדי כדורגל.

ב. "זה לא יכול לקרות כאן"

באופן מדהים, אפילו לאחר הילסבורו ניתן היה לשמוע שאננות. היה מצמרר לשמוע את אותו פזמון ממנהלים במספר רב של מועדונים שביקרתי בהם:

"הילסבורו היה מחריד – אבל כמובן שזה לא יכול לקרות כאן".

לא יכול? אצטדיון הילסבורו נחשב בעיני רבים כאחד הטובים במדינה. הוא נבחר על ידי ההתאחדות לארח את חצי גמר הגביע ונראה לאנשיה לגמרי ראוי. אותו מעמד עבר ללא אירועים שנה לפני כן. אין לי ספק שאילו התרחיש הסיוטי היה מתואר להנהלה בהילסבורו לפני ה-15 באפריל, גם הם היו אומרים "כמובן שזה לא יכול לקרות כאן". אולם משהו דומה קרה בהילסבורו ב-1981, גם אם התוצאות היו פחות מחרידות. זאת ועוד: אני משוכנע מעדויות שאספתי כי היו עוד מקרים רבים באצטדיונים ברחבי המדינה שבהם צפיפות יתר יצרה חשש אמיתי מאסון מתקרב, שנמנע רק במזל. קציני משטרה במספר אצטדיונים שבהם ביקרתי הודו בפני כמה רווח להם שקיבולת הקהל צומצמה מטעמי ביטחון.

אם כך, אף על פי שהשגיאות המבצעיות ב-15 באפריל קרו במגרש אחד ביום נתון, היעדר אמצעי זהירות נגד צפיפות יתר לא הייתה תופעה נדירה. אינני מאמין שדי צעדי בטיחות ננקטו בכל האצטדיונים האחרים. הלקח כאן הוא שאסור לראות במה שקרה בהילסבורו כאירוע חריג שלא היה יכול להתרחש במקום אחר. כל האחראים על אישור, שימוש ופיקוח על אצטדיוני ספורט צריכים לבדוק היטב את עבודתם ולהמשיך לעשות כן. שאננות היא אויב לבטיחות.

ג. הרס הכדורגל

כדורגל הוא הספורט הלאומי שלנו. הענקנו אותו לעולם. אך תדמיתו בארצנו הוכתמה. בדוח הזמני שלי התמקדתי בתופעת הצפיפות משום שהיא הייתה הגורם לאסון הילסבורו. אולם חקירה רחבה ועמוקה יותר מגלה כי צפיפות יתר היא רק תופעה אחת מבין מספר תופעות המסכנות או פוגמות בכדורגל כספורט המונים. התמונה שנחשפה היא של חולי או הרס של המשחק הנובעים ממספר גורמים. בעיקרון אלה הם: אצטדיונים ישנים, מתקנים לא ראויים, חוליגניזם, שתייה מופרזת והיעדר הנהגה. דאגותיי באשר לבטיחות הקהל והתנהגות הקהל קשורות באיכות המתקנים ובסטנדרטים המוכתבים. כך שלדעתי יש לקחת בחשבון את כל ההיבטים הללו.

מתקנים לא ראויים

אוהדי הכדורגל מוזמנים על ידי המועדונים לבלות וליהנות. למרות זאת, לעיתים קרובות, המתקנים שבהם אוהדים מתארחים הם אומללים. מלבד חוסר הנוחות שבעמידה ביציע חשוף למפגעי הטבע, התנאים המצופים ממקום בילוי לא רק שאינם בסיסיים אלא אף משפילים. באצטדיונים מסוימים השירותים הציבוריים מעוצבים בצורה פרימיטיבית, לא מתוחזקים ומעטים מדי. זה לא רק מונע מהצופה שירות שהוא רשאי לצפות לו. יש לזה השפעה ישירה על רמת ההתנהגות. השתנה על קירות או אפילו ביציעים הפכה למחלה שהדביקה גברים שאינם מתנהגים כך בכל מקום אחר. כוחות המשטרה, שהיו עוצרים אדם על השתנה ברחוב, מבליגים על כך במגרשי כדורגל או מסתפקים באזהרה מילולית. כך התנהגות הקהל הופכת משפילה ומעשים לא ראויים נראים נורמטיביים.

לעיתים קרובות הכיבוד המוצע לצופים מצומצם ובאיכות נמוכה. הוא נמכר בעגלות ברחובות הסמוכים ובתוך אצטדיונים רבים בעגלות או צריפים מעופשים. אוהדים אוכלים המבורגרים או מטוגנים כשהם עומדים בחוץ בכל מזג אוויר. יש סרחון נצחי של בצל מבושל. לרוב לא ניתן למצוא כמות מספקת של פחי אשפה; כך שעטיפות, פחיות ופסולת פשוט מושלכות על הרצפה. זירה כה לא מסבירה פנים נוטה להפרות נימוסים רעים והתנהגות מקולקלת. האווירה באצטדיונים אינה מעודדת כבוד או התחשבות באחר. ברור לי שאוהדים רבים מסתפקים באכילה בעמידה בעת משחק, אך אין סיבה שהמזון המוצע להם לא יהיה בריא, מגוון ושיוגש במקומות נקיים. ניתן למצוא רשתות מזון מהיר העומדות בדרישות אלה בתחנות רכבת וברחובות ראשיים; מדוע לא באצטדיוני כדורגל?

ברוב האצטדיונים כמעט שלא נעשים ניסיונות לבדר את הקהל לפני המשחק. פעולה כזאת יכולה להניב רווח כפול. היא תיתן יותר ערך לכספם של הצופים. היא גם יכולה להביא אותם מוקדם יותר לאצטדיון וכך למנוע צפיפות בשערים בדקות שלפני שריקת הפתיחה. הניסיונות שכן נעשו לבדר את הצופים נכשלו. הם אינם נמשכים למוזיקה המתנגנת או לתזמורות צועדות. ארגוני האוהדים מתלוננים כי עד עתה לא התייעצו איתם לגבי זה או לגבי כל דבר המשפיע על רווחתם והנאתם.

חוליגניזם

במהלך שנות השבעים, התנהגות חוליגנית הפכה לפגע באצטדיוני כדורגל וסביבתם. אוהדים יריבים נלחמו ופגעו זה בזה ביציעים. החדירה לדשא הפכה לתופעה, לעיתים כדי להמשיך בקרבות בין האוהדים, לעיתים בניסיון של אוהדים שקבוצתם פיגרה להביא לביטול המשחק ולפעמים כדי להפגין את כעסם ולתקוף שופט או שחקן שגרמו למורת רוח. השלכת חפצים, על שחקנים או שוטרים או אוהדים יריבים, הפכה לסממן נוסף של האלימות במגרשים. כאשר המשטרה הגיבה בבדיקות קפדניות בכניסה, נולד המנהג של השלכת מטבעות (שאותם לא ניתן היה להחרים). לפעמים המטבעות הושחזו מבעוד מועד כדי שיגרמו יותר נזק.

שירה המונית של שירים מסורתיים, אם לאומיים אם מקומיים, נעשתה חלק מתרבות היציעים. אולם הרפרטואר הפך בזוי בגלל קריאות גסות ומעליבות כלפי השופט או אוהדים יריבים. תוספת מכוערת הייתה קריאות גזעניות לעבר כל שחקן שחור באחת הקבוצות.

גם החוליגניזם מחוץ לאצטדיון נעשה נפוץ. אוהדים של קבוצות יריבות תקפו ופגעו זה בזה. כנופיות חוליגניות השחיתו רכבות, אוטובוסים ורכוש בדרך למגרש. אחדים השתוללו במכוון בחנויות מקומיות, גנבו, זרעו הרס והטילו אימה – בפעילות שכונתה "לשחרר קיטור". לאחר משחקים, אוהדים יריבים התקיפו זה את זה ברחובות, בתחנות תחבורה או במבנים ציבוריים בדרכם הביתה.

הפרדה

כדי לרסן ולפקח על צורות מגוונות אלה של התנהגות אנטי–חברתית ופושעת יש כעת מכלול אמצעים מפורטים. מדיניות ההפרדה נולדה בשנות השבעים. היא דרשה בהדרגה מהמועדונים והמשטרה לנקוט עוד ועוד אסטרטגיות יקרות וקיצוניות. כאשר החוליגנים הנחושים עקפו כל האמצעים, אמצעים נוספים התווספו לשיטה. התבוננות במגוון האמצעים הננקטים מדי שבת בימינו מעלה את השאלה כיצד מישהו יכול לשקול להרחיק לכת עד כדי כך על מנת לאפשר צפייה בכדורגל. אך איש לא שואל; והאיוולת נמשכת.

מועדונים פיצלו את שטחי האצטדיונים כדי להפריד בין מחנות האוהדים באמצעות גידור ואזורים סטריליים, באמצעות סינון, באמצעות כניסות ויציאות נפרדות וגדר היקפית מסביב למגרש. גדרות רבות מתנשאות לגובה רב ומעוטרות במסמרים משוכללים וחוטי תיל מופנים פנימה כדי למנוע טיפוס. באצטדיונים מסוימים מנהרה מתכווננת נמתחת עד למגרש כדי להגן על הקבוצות מהחפצים המושלכים בעלייה ובירידה מהדשא.

המשטרה מתחילה ומסיימת את ההיערכות להפרדת הכוחות הרחק מהאצטדיון. בדרך כלל הרכבות או האוטובוסים הייעודיים לאוהדי הקבוצה האורחת מנוטרים בדרכם למגרש. שוטרים חמושים, שוטרים רכובים על סוסים וכלבי תקיפה מלווים את האוהדים ומבטיחים כי הם יגיעו רק לאזור שהוקצה להם באצטדיון. בכניסה הם עוברים חיפוש אחר שתייה חריפה וכלי נשק (כמו גם האוהדים הביתיים). לאחר מכן הם מוכנסים לאזור תחום בגדרות עד סוף המשחק. בסיום, אוהדי הקבוצה האורחת מוחזקים ביציע לפרק זמן של בין רבע לחצי שעה בזמן שהאוהדים הביתיים מתפזרים. לאחר מכן הם מלווים החוצה באותו אופן שבו הגיעו ומועלים על הרכבות או האוטובוסים. אף על פי שניתן לפקח כך על רוב אוהדי הקבוצה האורחת, אלה שמגיעים באופן עצמאי נהנים מחופש תנועה. לעיתים עושי צרות מגיעים לאזור הלא נכון ומתרחשים אירועים אלימים. שוב: ככל שהאוהדים מתפרסים הרחק מהאצטדיון, כך המשטרה יכולה פחות למנוע עימותים ספורדיים. עם זאת, באופן כללי האמצעים שבהם נוקטת המשטרה מצליחים למנוע התפרצויות אלימות בתוך ומסביב לאצטדיון.

אולם באיזה מחיר! בנוסף למתקנים העלובים שתיארתי לפני כן (שמצבם לרוב חמור יותר במקרה של אוהדי הקבוצה האורחת), אוהד כדורגל נורמטיבי הנוסע למשחק חוץ של קבוצתו נקלע למבצע משטרתי המזכיר הובלה של שבויי מלחמה. צפיתי בליווי שקיבלו אוהדי ארסנל לאחר משחק בסטמפורד ברידג'. הם עוכבו באצטדיון שלושים וחמש דקות בזמן שאוהדי צ'לסי התפזרו. לאחר מכן ליווה אותם כוח משטרה משמעותי לתחנת הרכבת פולהאם ברודוויי, שאליה, כדי למנוע צפיפות יתר, הם הוכנסו רק בקבוצות מדודות. רכבות מיוחדות הסיעו אותם ללא הפסקה למרכז העיר כדי למנוע עימותים בתחנות קרובות.

עד כמה שמבצעים כאלה הכרחיים כעת, הם לא תורמים להעלאת קרנו של הכדורגל כספורט המונים שמטרתו לבדר. איני מכיר עוד ענף ספורט או צורת בילוי אחרת במדינה מתורבתת שבהם הכרחי למנוע מהנוכחים לתקוף זה את זה.

לבד מהשפעתם על הצופים, למבצעים שנועדו לשלוט בקהלי כדורגל יש השלכות רציניות נוספות. העלויות, בכסף, כוח אדם ושיבוש השגרה, הן עצומות. עלויות השיטור במשחקי כדורגל בלונדון הגיעו ל-10 מיליון פאונד בשנה שעברה, כאשר המועדונים שילמו סכום של מיליון פאונד בלבד. על פי חברת הכדורגל, המממנת שליש מעלויות השיטור במשחקי הליגה האנגלית, הליגה הסקוטית והליגה החצי מקצוענית באנגליה, בעונת 1988/9 הוציאו המועדונים 4.79 מיליון פאונד. מכיוון שמדובר רק בעלויות השיטור בתוך האצטדיונים, המחיר המלא על שירותי המשטרה גבוה באופן משמעותי.

מה משיגה ההפרדה?

ההפרדה נועדה רק לפקח ולרסן את ההתנהגות הלא נורמטיבית, לא לחסל אותה. למעשה, ההפרדה בין אוהדים יריבים נוטה להגדיל ולהקצין את האיבה ביניהם. הפרדה מפרה את הגישה של "אנחנו והם". האוהדים שמנגד נתפסים כקבוצה מובחנת מבחינה פיזית שבה ניתן למקד את העוינות. גם הידיעה ש"האויב" מרוסן פיזית ואינו מסוגל להגיב עלולה לעודד הקנטות והתעמרות שהיו נמנעות ללא הפרדה בשל החשש מתגובה. יש גם סימוכין לטענה כי כליאה של אנשים והגדרתם כעבריינים בפוטנציה עלולה להתברר במקרים מסוימים כנבואה המגשימה את עצמה. וכך, אף על פי שהפרדה נראתה הדרך היחידה למתן את אווירת העימות באצטדיוני כדורגל ולשמור על הסדר הציבורי, היא בסך הכול ריסנה את הסימפטומים של החוליגניזם. המחלה נשארה ואולי אף התעצמה בגלל ההפרדה. ענפים אחרים סירבו לנקוט בה. לדוגמה: במשחקי ליגת הראגבי אין הפרדה בין מחנות האוהדים אף שמאגר האוכלוסייה שממנו מגיעים האוהדים זהה לזה של הכדורגל.

 

פרק 2: עתיד טוב יותר לכדורגל

59. לא מספיק לכוון רק אל אמצעי הבטיחות ההכרחיים המינימאליים. זו הייתה, במקרה הטוב, הגישה בעבר, ולעיתים קרובות מידי אפילו סטנדרט זה לא הושג. מה שנדרשים הם חזון ומעוף על מנת להביא אתוס חדש לכדורגל. המגרשים צריכים לעבור שדרוג. הגישה צריכה להיות יותר מקבלת. האצטדיון צריך להיות מודרני ונוח יותר, צריכים להיות מתקנים טובים ומגוונים יותר, יותר התייעצות עם אוהדים והנהגה חיובית יותר. אם מדיניות כזו תיושם לא רק הבטיחות תשתפר, כי אם יחול גם שיפור בהתנהגות אשר יקל על השליטה בקהל.

 

60. בכמה מועדונים נעשו כבר שינויים לקראת מימוש תפיסה חדשה זו של הכדורגל. לדוגמא, אצטדיון אייברוקס, בו התרחש האסון המחריד ב-1971, עבר טרנספורמציה מוחלטת. היציע הראשי הישן עדיין עומד על כנו וישנם עדיין כמה אזורי עמידה בקדמתו, אך שלושה יציעים חדשים נבנו מסביב לשאר המגרש. אלו יציעי ישיבה צבעוניים ונוחים. הם בנויים בצורה כזו אשר נועדה לספק רחבה מקורה בקומה הראשונה לאורכו של היציע. לאורכו של הצד האחורי של רחבה זו נמצאים שירותים מודרניים לשני המינים. בקדמת הרחבה נמצאים דוכני מזון מהיר אטרקטיביים, המציעים מגוון רחב של מזון ומשקאות (אך לא אלכוהול). הקירות נקיים; הריצוף עשוי מגומי משובץ. למעלה, במרווחים קבועים של כמה מטרים לאורך כל הרחבה, מותקנים מקלטי טלוויזיה אשר מכוונים לתוכניות ספורט המספקות מידע על משחקי היום, קטעים ממשחקים קודמים ודיווחי ספורט כלליים. הסדרים אלו מעודדים אוהדים להקדים, לצרוך כיבוד בריא בסביבה נקייה, ליהנות מבידור טרום-משחק, אשר באמת מעניין אותם, באמצעות מסכי הטלוויזיה, לבקר בשירותים נקיים ואז לעלות כמה מדרגות ולהתיישב במושבים שלהם. כל זאת במתחם מקורה המתאים לכיסו של כל אוהד, ולא רק לאלו של האוהדים העשירים. אנשים משחיתים את המתקנים הרבה פחות. מידי פעם כתובת גרפיטי מופיעה ביציע, אך היא נמחקת במהרה. הרושם הכללי הוא שאם מציעים לצופים תנאים ברי תרבות הם לומדים לכבדם.

 

מגרשי ישיבה

61 אין תרופת פלא אשר תשיג ביטחון מלא ותטפל בכל בעיות ההתנהגות של הקהל. אך אני חושב שיציע ישיבה תורם יותר למען המטרות האלו מאשר כל אמצעי אחר.

 

62. ברור שנוח יותר לשבת מאשר לעמוד לאורך המשחק. דבר זה גם בטוח יותר. כאשר צופה יושב על מושב יש לו טריטוריה קטנה משלו אשר בה הוא יכול להרגיש בטוח במידה סבירה. הוא לא יימצא במגע פיזי עם הסובבים אותו. הוא לא יידחק או יוזז ע"י תנודות בקהל. נשים וגברים נמוכים, חלשים או מבוגרים, כמו גם ילדים צעירים, אינם נאבקים, נחנקים או נעלמים מטווח הראיה ע"י אנשים גדולים וחזקים מהם, כפי שקורה ביציעי עמידה. הצופה היושב אינו חשוף ללחץ אנשים רבים מאחוריו או מסביבו במהלך המשחק. הוא לא יילחץ בחוזקה כנגד מחסום הבטיחות. אלו אשר יפקחו על המספרים יידעו באופן מדויק כמה אנשים נמצאים ביציע מבלי שיצטרכו לספור אותם או להעריך את הצפיפות ע"י אומדן חזותי. עדיין יהיה, כמובן, לחץ של קהל באזור המדרגות כאשר האוהדים נכנסים, ובמיוחד כאשר הם יוצאים, אך תנועות קהל בלתי-רצוניות ובלתי-נשלטות הנגרמות עקב אירועים במשחק תבוטלנה.

 

63. נכון שברגעי התרגשות הצופים היושבים קמים מכיסאותיהם, אך הרגע עובר והם שוב מתיישבים. זיהיתי גם שיציע ישיבה נחשב נוח יותר מיציע עמידה אם יש לו מחסה. הקונצנזוס הוא שלמרות שלא נעים לעמוד ביציע ביום רטוב, לשבת בגשם זה יותר גרוע. לכן, הגדלת כמות המושבים דורשת גם שיסופק להם מחסה.

 

64. מלבד לנוחות ולבטיחות ליציע ישיבה יש גם יתרונות ברורים בשליטה על הקהל. גם באזור ישיבה יכולות להיות הפרעות, והן אכן קרו, אך בעזרת מצלמות אבטחה המשטרה יכולה להתמקד מיד במקומות בהם יושבים אוהדים בעייתיים, וגם באוהדים הבעייתיים עצמם. יתר על כן, אם כרטיסים ממוספרים מונפקים לאנשים שהצהירו על שמם למשטרה יש סיוע נוסף בזיהוי אוהדים בעייתיים.

 

65. כרטיסים ממוספרים אשר מותאמים לכיסאות ממוספרים עוזרים לזהות זיופים. כרטיסי עמידה מזויפים לא בהכרח יתגלו. בעבר הם הובילו למספרים מנופחים ביציעים בזמן משחקים שהכניסה אליהם הייתה רק עם כרטיסים. לכיסא ממוספר יכול להיות רק כרטיס תקף אחד וזיופים מתגלים מיד.

 

66. ההוכחות שקיבלתי מראות בברור שיציע ישיבה עדיף על יציעה עמידה. כרגע, היחס ב-92 מועדונים באנגליה ובוילס הוא שני שליש עמידה לעומת שליש ישיבה. אך בעוד שרוב האנשים בעד שינוי היחס הזה, יש כאלו הרוצים לשמור על היחס של אזורי העמידה. ביניהם התאחדות הכדורגל האנגלית וארגוני אוהדים. בעיקרו של דבר, הם מציגים שלוש טענות.

 

67. הראשונה היא רגשית, המבוססת על הרצון לשמר את התרבות המסורתית אשר נובעת מהקרבה ביציעי העמידה. "סבא שלי עמד פה; אבא שלי עמד פה איתי; למה שאני לא אעמוד פה עם הבן שלי?" היא דעה נפוצה. בנוסף, לגברים צעירים רבים האחווה של שירה בצוותא, קפיצות, להגיב במקהלה לשמות השחקנים, להופעה שלהם על המגרש, לשער, להחלטה לא פופולארית – כל אלה הם חלק אינטגראלי מההנאה. הם אוהבים להיות חלק מהמון תוסס ואמורפי ולא רוצים מקום ישיבה מוגדר.
68. הטיעון השני הוא שהפיכת יציעי העמידה ליציעי ישיבה תפחית את כמות האנשים היכולים להיכנס למגרש וכך אנשים רבים יתאכזבו. טענה זו מניחה שהרבה יותר אנשים מורשים להיכנס ליציעי עמידה. היא גם מניחה שגודל הקהל כיום עולה על הכמות המתוכננת של המושבים. אך ראיות של התאחדות הכדורגל האנגלית מראות שבעונת 1988/89 מספר הפעמים שבהן הנוכחות במשחק עלתה על הקיבולת הצפויה של יציע הישיבה נעה בין 0 ל-16. 16 המקרים קרו באצטדיון אנפילד של ליברפול, מועדון אשר הסכים שיש צורך ביציעי ישיבה. רק בשלושה מועדונים בליגה הראשונה והשנייה הנוכחות במשחק עלתה על הקיבולת הצפויה של יציע הישיבה ביותר מ-10 מקרים, וב-21 מתוך 44 המועדונים בשתי הליגות האלו הנוכחות לא עברה את הקיבולת הצפויה של יציע הישיבה. רק במקרה אחד (ליברפול) הנוכחות הממוצעת במשך העונה עלתה על הקיבולת המתוכננת של המושבים.

 

69. ולבסוף, עלות. צופים לא רוצים לשלם, ואפשר גם לטעון שלא יכולים לשלם, את המחיר הגבוה יותר משמעותית של כרטיס ישיבה.

 

70. אינני משוכנע שהתרבות של יציעי העמידה תעלם לגמרי אם האוהדים ישבו. בעת צפייה בחלקים היותר קולניים והפגנתיים של מגרשי ישיבה, שמתי לב שגם שם יש שירה מתואמת, קריאות קצובות, מחיאות כפיים או מחוות ידיים מתואמות. הרוח הקהילתית עדיין שם ומוצאת דרכי ביטוי. וגם אם הישיבה מגבילה את האחווה או מונעת תנועה, מחיר זה לבטח שווה את היתרונות של בטיחות ושליטה בקהל.

 

71. בנוסף, הצפיפות המרבית, אשר הניסיון הראה שמתקבלת ע"י האוהדים באזורי עמידה, נוטה להפחית מכוחן של שתי הטענות הראשונות. אם צפיפות בעמידה היא קצת יותר מצפיפות בישיבה, המסה שנמצאה בעבר ביציעי העמידה הופכת יותר ויותר מפוזרת, ועוצמת האחווה גדלה רק במעט בעמידה. כמו כן, בצפיפות כזו, ההבדל בין המספר הקביל של עמידה מול זה של ישיבה הופך לשולי. ניתן לפצות על כך ע"י פתיחת שניים או יותר יציעי ישיבה במקום שבו קודם לכן היה רק יציע עמידה אחד.

 

72. בקשר לעלות, מועדונים אולי ירצו לגבות יותר כסף על כרטיס ישיבה מאשר על כרטיס עמידה, אך אפשר לתכנן מבנה תמחור אשר יתאים את המושבים הזולים ביותר לכיסם של אלו אשר משלמים כיום על כרטיסי עמידה. באצטדיון אייברוקס, למשל, כרטיס ישיבה עולה 6 ליש"ט וכרטיס עמידה עולה 4 ליש"ט – אין הבדל גדול במחיר.

 

המגמה בבריטניה

73. הבטיחות הגבוהה יותר של יציעי הישיבה שכנעה כבר כמה מועדונים בבריטניה להפוך את יציעי העמידה שלהם ליציעי ישיבה, באופן מלא או חלקי. לאחר אסון הילסבורו, מועדון ליברפול הודיע שבכוונתו להפוך את יציע הקופ המפורסם ליציע ישיבה. בסקוטלנד, המגרש של אברדין בפיטודרי הפך למגרש ישיבה ב-1978; כך גם מגרשה של קליידבאנק; גם המגרש החדש של סט. ג'ונסטון בפרת' הוא מגרש ישיבה. בתחילת שנת 1990 אצטדיון ומבלי יוכל להכיל 80,000 צופים, כולם בישיבה.

 

74. המתנגדים ליציעי ישיבה מצביעים על כך שניסיונות קודמים להכניס אותם למגרשים נתקלו בהתנגדות של צופים. קובנטרי סיטי היה המועדון האנגלי הראשון אשר התקין מושבים לאורך כל המגרש שלו ב-1981. ב-1983 המועדון חזר למצב הקודם שבו 2000 אנשים הורשו לעמוד. ב-1985, לאחר שאוהדים אורחים של מנצ'סטר סיטי תלשו מושבים ממקומם והשתמשו בהם כטילים, המגרש הפך שוב למגרש עמידה. גם מועדון קווינס פארק ריינג'רס התקדם לעבר אצטדיון ישיבה, אך הסיר כמה מושבים תחת לחץ האוהדים.

 

75. עם זאת, אסון הילסבורו התרחש מאז; החשיבה השתנתה; תגובה אחראית של הממשלה, רשויות הכדורגל והתקשורת סללו את הדרך לשינוי. בנוסף, כעת ישנם מושבים שלא ניתן לתלוש מהמקום. אלה באוטרכט, למשל, שרדו ללא פגע במשך שבע שנים, למרות שימוש ובדיקות מכוונות של כוחם.

 

76. יתכן כי בשלבים הראשונים של השינוי יהיו מקרים של אוהדים אשר יעמדו על המושבים או לפניהם מכיוון שהם רגילים לעמוד או שהם רוצים למחות על המהלך, אך אני משוכנע שבאנגליה ובוילס, כמו גם בסקוטלנד ובחו"ל, צופים יתרגלו ויחונכו לשבת. הראיות שקיבלתי מראות כי לאחרונה, היכן שהותקנו מושבים, האוהדים למדו להשלים עם כך ולקבל זאת. באצטדיון אייברוקס, למשל, אזורי הישיבה הם הפופולאריים ביותר והכרטיסים אליהם נמכרים מהר יותר מהכרטיסים לאזורי העמידה. באופן משמעותי, בעיות עם התנהגות פסולה ופציעות פיזיות הופחתו מאז שרוב הקהל יושב. רוב הבעיות והפציעות שעדיין קורות מתרחשות באזורי העמידה. התכנון הוא להפוך גם אותם לאזורי ישיבה.

 

מרכז החקר של סר נורמן צ'סטר

77. מרכז סר נורמן צ'סטר לחקר הכדורגל, שהינו חלק מאוניברסיטת לסטר, ממומן ע"י הקרן לכדורגל. בנובמבר 1989, המרכז ערך סקר בקרב אנשים הרשומים בהתאחדות אוהדי הכדורגל כדי לגלות מהן הדעות של אוהדי כדורגל מסורים בקשר לכמה סוגיות הקשורות לאסון הילסבורו, אשר מובאות בדו"ח שלי. הרחבת מספר מקומות הישיבה הייתה אחת הסוגיות. שאלות רבות נשאלו על מספר השערות שונות. הדו"ח מציין שרוב האוהדים במדגם היו בעד שמירה על הסטטוס קוו באיזון בין יציעי הישיבה ויציעי העמידה במועדונים שלהם. עם זאת, הדו"ח ממשיך:

 

"53.6% טענו שהם יתמכו ביותר מושבים (כך במקור) אם הם יתומחרו באופן הגיוני ויהיו מקורים. נראה שלשתי הנקודות האחרונות – מחיר הכרטיס ומחסה – יש אפקט דרמטי בהורדת רמת ההתנגדות לאצטדיון ישיבה, כמו שנראה בהמשך. כאשר אצטדיון ישיבה הוצג בפני המשתתפים במדגם הרוב היה נגדו, אך הדו"ח ממשיך:

"לבסוף, ואולי באופן משמעותי, ההתנגדות במדגם לאצטדיוני ישיבה פחתה באופן משמעותי כאשר הצגנו בפני האוהדים תנאי מחיר טובים והגנה מפני פגעי טבע. לאחר שהצגנו את התנאים האלו יותר אנשים תמכו באצטדיוני ישיבה מאשר התנגדו אליהם.

 

אירופה

78. המגמה של אצטדיוני ישיבה חזקה אפילו יותר באירופה, וכרגע זוכה לעידוד מצד רשויות כדורגל לאומיות ואירופיות.

 

79. באיטליה, תחרות גביע העולם של 1990 המתקרבת אילצה את העוסקים בדבר להאיץ את הקצב. שר הפנים האיטלקי פסק ב-25 באוגוסט 1989 שבמתקנים פתוחים עם קיבולת של יותר מ-10,000 צופים בעת משחק כדורגל, ובמתקנים מקורים עם קיבולת של יותר מ-4000 צופים, העמידה תהייה אסורה החל מה-30 לאפריל 1990. במתקנים אלו חייבים להיות רק מושבים ממוספרים וכל מושב חייב להיות ברוחב של לא פחות מ-45 ס"מ. באצטדיון סן סירו שבמילאנו יהיו עד אז 85,000 מושבים; בסטאדיו אולימפיקו שברומא יהיו 87,000 מושבים.

 

80. במגרש של אוטרכט בהולנד, אשר נבנה ב-1982, יש 12,000 מקומות ישיבה ו-8,000 מקומות עמידה. המועדון עמד להפוך את מקומות העמידה למקומות ישיבה. אולם, ב-6 בדצמבר 1989, התאחדות הכדורגל ההולנדית הגיעה להסכמה עם המועדונים ההולנדים להוריד את קיבולת יציעי העמידה במגרשים ב-10% בכל שנה במשך העשור הבא, כך שכל המגרשים בהולנד יהיו מגרשי ישיבה עד לסוף שנות ה-90.

 

81. המדיניות של הולנד עולה בקנה אחד עם החלטה שנשקלת כרגע ע"י אופ"א (איגוד התאחדויות הכדורגל האירופיות). ההחלטה קובעת שהחל מעונת 1990/91 רק 80% מכרטיסי העמידה ימכרו, ובכל עונה המספר הזה ירד ב-10% עד לשנת 1999.

 

82. פיפ"א (הפדרציה הבינלאומית לכדורגל) העבירה החלטה ב-26 ביולי 1989 כי החל מהתחרות המוקדמת של גביע העולם שיחול ב-1994 (אשר תחל ב-1992) "עקרונית משחקים ישוחקו רק באצטדיוני ישיבה". ההחלטה ממשיכה "החל מ-1993 תהייה זו אחריותה של פיפ"א לקיים משחקים בסיכון גבוה רק באצטדיוני ישיבה". משחקים בסיכון גבוה מוגדרים ע"פ תקנות אופ"א כדלקמן:

 

"1. כל משחקי הגמר וחצאי הגמר של תחרויות אופ"א למועדונים, וכן כל משחקי טורניר הגמר של אליפות אירופה בכדורגל.

 

2. משחק אשר הוכרז ככזה ע"י אופ"א על בסיס אירועים קודמים של אוהדים של אחת משתי הקבוצות או שתיהן, או עקב שיקולים חריגים אחרים.

 

3. כאשר מספר אוהדי הקבוצה האורחת צפוי להיות מעל 10% מקיבולת האצטדיון או 3,000 אנשים.

 

4. כאשר האצטדיון צפוי להיות בתפוקה מלאה או שיותר מ-50,000 צופים יהיו נוכחים בו.

 

5. כאשר המשחק צפוי למשוך מספר גדול של מהגרים/עובדים זרים שמקורם מהמדינה ממנה מגיעה הקבוצה האורחת, אשר גרים במדינה בה המשחק מתרחש או במדינות השכנות.

 

כך קורה שרשויות הכדורגל העולמי והאירופי נחושות לאכוף את המעבר לאצטדיוני ישיבה, כל עוד מדובר במשחקים בינלאומיים ומשחקים אחרים תחת פיקוחן. אמנם ההחלטות של רשויות אלא לא יפעלו במשחקי ליגה, אך הן מצביעות על כיוון בטיחותי, וככאלה אומצו גם ע"י איטליה והולנד.

 

83. יתר על כן, נאמר לי ע"י התאחדות הכדורגל האנגלית שהיא רואה עצמה כמחויבת להכיל על הכדורגל המקומי כל החלטה אשר תועבר ע"י פיפ"א, למרות שכל החלטה שכזו מחויבת רק במשחקים בינלאומיים או במשחקים בין מועדונים בריטיים ומועדונים מחו"ל. לפיכך, התאחדות הכדורגל האנגלית רואה את החלטה שהתקבלה ב-26 ביולי 1989 כתקפה למשחקי ליגה, משחקי גביע ומשחקים מקומיים אחרים מ-1993 ואילך. החלטה זו אינה מכריחה מועדונים להתקין אצטדיוני ישיבה כתנאי לעריכת משחקים בסיכון גבוה. ישנה עדיין האפשרות להשתמש רק בחלקים מהמגרש בהם מותקנים מושבים. לכן ניתן לצפות שהמועדונים הגדולים יתאימו את המגרשים שלהם לאירוח מקסימאלי עד שההחלטה תיכנס לתוקף. מועדונים קטנים ודלי אמצעים יעדיפו אולי לדחות את השינוי. עם זאת, אם מועדון קטן שבמגרש שלו אין הרבה מושבים מושך קהל גדול במשחק גביע ב-1993 (משחק בסיכון גבוה), הוא יוכל להשתמש רק באזורי הישיבה או שהמשחק יועבר למגרש אחר.

 

 

חוק צופי הכדורגל מ-1989

84. הכוונה לנהוג ע"פ המגמה הזו החלה אצל קודמך, מר דאגלס הרד, בהצהרה לבית הנבחרים יומיים לאחר אסון הילסבורו. הוא הוסיף:- "דבר זה יהיה כרוך בביטול יציעי העמידה במגרשים (גדולים). "דבר זה עלול להיות כרוך גם בתיקונים בהצעת החוק של צופי הכדורגל כך שההוראות לרישוי מגרשים יותאמו להחלטה זו".

במקרה זה ניתן למצוא את המנגנון ליישום תוספת מקומות ישיבה בסעיף 11 של החוק מ-1989. שם נמצאת הוראה לרשות רישוי הכדורגל (תחת סעיף 8) מטעם מזכיר המדינה לכלול בכל רישיון להכנסת צופים תנאי הדורש יציעי ישיבה באצטדיונים; "והחובה לדאוג לכך היא של הרשות".

 

כדורגל בלבד או מגרשים מיועדים?

85. בבואי לבחון ישיבה ועמידה, התרכזתי עד כה בכדורגל מכיוון שספורט זה מושך את הקהל הגדול והמגוון ביותר, וגורם לבעיות התנהגות רבות. אך האם המלצות על ישיבה צריכות להיות מוגבלות רק לכדורגל? בכל שלב בו הקו יימתח מישהו יתלונן שאין בכך הגיון, אך ישנן שתי אפשרויות הגיוניות יותר מכל השאר; או שההמלצות תתייחסנה ל-92 מועדוני הכדורגל בליגה בלבד או למגרשים המיועדים תחת החוק המתוקן מ-1975. האפשרות השנייה תכלול מגרשים של קבוצות רוגבי וקריקט. ידוע לי כי עד כה, לשמחתי, התנהגות לא נאותה במגרשים אלו היא מינימאלית. עם זאת, גם בלי להתייחס להתנהגות הלא נאותה, במקום בו יש כמות גדולה של אנשים קיים סיכון של צפיפות. במשחק רוגבי מסוים יכולים להיות יותר צופים מאשר בהרבה משחקי כדורגל. לכאורה אין הרבה הגיון בלבוא בדרישה מקבוצה בליגה הרביעית להפוך את האצטדיון שלה לאצטדיון ישיבה בעוד שלמעודני רוגבי גדולים יש אצטדיוני עמידה.

 

86. מצד שני, הצעות לאצטדיוני ישיבה כמובן תהיינה בלתי הולמות באירועי ספורט שבהם הצופים רגילים לנוע. לדוגמא, במרוצי סוסים הצופים אולי ירצו לצפות בסוסים בחצר המגודרת, להמר, לצפות במרוצים מנקודות תצפית שונות וליהנות משאר המתקנים באירוע שהוא לא רק אירוע ספורט אלא גם אירוע חברתי. דוגמאות אחרות לאירועים בהם הצופים מסתובבים וצריך לאפשר להם לעשות זאת הם מרוצי כלבים ותחרויות גולף.

 

87. הקריטריונים לייעוד מגרש ספורט תחת החוק מ-1975 כפי שתוקן קבועים בסעיף 1 (1);

 

"מזכיר המדינה רשאי להורות בצו על מגרש כמגרש מיועד, כל עוד המגרש יכול להכיל לדעתו יותר מ-10,000 צופים. צעד זה מחויב באישור על פי חוק זה (בחוק זה האישור מכונה "תעודת בטיחות").

סעיף A)(1)1) מתיר למזכיר המדינה להחליף את המספר 10,000 למספר שהוא מוצא לנכון.

 

88. כמובן שהמטרה של ייעוד כזה היא להפוך את מגרשים עם קיבולת גדולה לבטוחים יותר תחת הפיקוח של הרשות המקומית. בעוד שבכמה מגרשים עם קיבולת של יותר מ-10,000 אנשים הממוצע למשחק הוא כרגע, למשל, 3,000 אנשים בלבד, תמיד קיימת האפשרות שביקור של מועדון גדול, משחק גביע אטרקטיבי או שיפור ביכולות הקבוצה יביא קהל גדול יותר.

 הוראות הבטיחות חייבות להיות מסוגלות להתמודד עם אירועים שכאלה. אכן, הסיכוי לסכנה מתגבר כאשר משחק שמביא קהל גדול מתרחש רק מידי פעם, מכיוון שאז האחראים על הסדר והצופים אינם מורגלים בהוראות הבטיחות.

 

89. מסיבות אלה, אני חושב שצריך להכיל את ההמלצות להגדלת מספר המושבים בכל המגרשים המיועדים. אני מעריך שניתן להשתמש במנגנון המוצע בסעיף 11 של חוק צופי הכדורגל מ-1989 רק כדי להסדיר את הרחבת אזורי הישיבה במגרשים של מועדוני כדורגל. למרות זאת, למזכיר המדינה יש סמכות תחת סעיף (2)6 של החוק המתוקן משנת 1975 לקבוע תנאים והתניות שיוכנסו לתעודת הבטיחות תחת סעיף 15A כמצוין בפרק הבא. ניתן להשתמש בסמכויות אלה כדי לקבוע כללי חובה בקשר לאזורי ישיבה, גם ללא ההוראה בסעיף 11 של החוק מ-1989. לכן, ע"י שילוב של סמכויותיו מטעם החוק מ-1989 וסמכויותיו מטעם החוק מ-1975, או רק ע"י מימוש האחרון, מזכיר המדינה יכול לדרוש את הרחבת אזורי הישיבה במגרשים המיועדים.

 

90. עקב כך אני מסכם וממליץ שמגרשים מיועדים תחת החוק מ-1975 יהפכו למגרשי ישיבה. אני עושה זאת מהסיבות של בטיחות ובקרה אשר תוארו עד כה; בנוסף, כל עוד מדובר בכדורגל, המגמה היום באנגליה ובחו"ל והחוקים של רשויות הכדורגל בעולם ובאירופה כולם נוטים לכיוון מגרשי ישיבה.

 

תכנון בשלבים

אלא אם כן מצוינים זמנים מסוימים, ההתקדמות לקראת מגרש ישיבה עשויה להיות ממושכת. דבר זה מוזכר בחלק על תכנון בשלבים המוצע בהחלטת אופ"א, אשר מצוטטת לעיל, ובמנגנון המוצע בסעיף 11 של חוק צופי הכדורגל מ-1989.

 

92. כאשר מדובר במשחקי כדורגל בסיכון גבוה אני תומך בהחלטה של התאחדות הכדורגל האנגלית ופיפ"א לפיה לא ימכרו כרטיסי עמידה אחרי 1993 במשחקי מקומיים.

 

93. באשר למשחקים אחרים, אני סבור כי בהעדר התמריץ המקומי של גביע העולם, אשר גורם לשינוי המהיר באיטליה, ובהתייחסות למצב של המגרשים שלנו כיום, יהיה זה מוגזם לדרוש שהשינוי בבריטניה יתרחש בשנתיים-שלוש הבאות. עבור כל המגרשים המיועדים תחת החוק מ-1975, חוץ ממגרשים של מועדונים מהליגה הראשונה והשנייה ומאצטדיונים לאומיים, אני חושב שתקופת הזמן שהוצעה בהחלטה של אופ"א (ואומצה עכשיו בהולנד) היא הגיונית, כלומר שכרטיסי עמידה צריכים להצטמצם ב-10% בשנה, החל מצמצום של 10% שייכנס לתוקף באוגוסט 1990, וימשיכו להצטמצם בהדרגה עד לאוגוסט 1999.

 

94. למרות זאת, אני ממליץ שמגרשים בליגות הראשונה והשנייה ואצטדיונים לאומיים יעברו רק לישיבה עד תחילת עונת 1994/1995. למגרשים אלו מגיעים קהלים גדולים יותר ולטובת הבטיחות והשליטה בקהל, אני חושב שהם צריכים להפוך למגרשי ישיבה בתוך חמש שנים ולא בתוך עשר שנים. כרטיסי העמידה, אם כך, צריכים להיות מופחתים ב-20% כל שנה מאוגוסט 1990 ועד סופם באוגוסט 1994. כל מועדון אשר יעלה לליגה השנייה יקבל פרק זמן סביר לבצע את ההחלטה.

 גישה דומה יש לאמץ גם בסקוטלנד.

 

תכנון השבחת מגרשים

95. הגדלת מספר מקומות הישיבה ושיפורים אחרים ידרשו תכנון ע"י מומחה וכסף רב. בקשר לתכנון, חשוב מאד שלפני שמועדונים יתחילו לבצע שינויים גדולים, יהיה בידיהם המידע הטוב ביותר והעצות הטובות ביותר לגבי עיצוב מגרשים. לא ניתן בהכרח לבצע את ההחלפה רק ע"י התקנת מושבים ביציעים קיימים. לדוגמא, קווי ראייה, גישה למושבים, כבשים, גגות וגורמים אחרים עשויים לדרוש שינויים מרחיקי לכת יותר של המתווה.

ייתכן שמועדונים מסוימים יוכלו לשפץ את המגרשים הקיימים שלהם; לאחרים יכולה להיות בעיה של מקום, כסף או צרכי קהל והם יבצעו שינויים קלים יותר. במקרים מסוימים, עדיף למועדון לעבור למיקום אחר, לבד או יחד עם מועדון אחר. ההחלטות הסופיות על אפשרויות אלה חייבות להיות של הנהלת המועדון. אין ספק, כמה מהמועדונים הגדולים ביותר יוכלו לשכור את שירותיהם של הקבלנים הטובים ביותר בתחום. אך אפילו עבורם, ולבטח עבור המועדונים הקטנים יותר, כדאי שיהיה גוף שיהיה בקיא בהתפתחויות העדכניות בתחום העיצוב, ושיהיה מסוגל לתת חוות דעת מקצועיות בהקשר למתווים אפשריים ולדרכים והאמצעים להשגתן.

 

מועצה עיצובית מייעצת

96. לכן אני תומך בהצעה של קבוצת העבודה הטכנית של פרופ' מונדר שיש להקים מועצה עיצובית מייעצת אשר תמלא תפקיד זה. לדעתי התאחדות הכדורגל האנגלית והפוטבול ליג, שמתפקידן להציע שירותים כאלו למועדונים, הן אלה שצריכות להקים מועצה כזו. על דרך האנלוגיה, באיטליה תפקיד זה נעשה ע"י הוועד האולימפי האיטלקי. אחרי שבדקו מגרשים רבים, כולל במדריד, וינה ואתונה, הוועד פרסם עלון מעולה על "קריטריונים לעיצוב בטוח, נוח וגדול של מתקני ספורט" הנתמך ע"י מחקרים מפורטים המראים איך ניתן להשיג זאת. אלה, יחד עם מודלים אשר ייבחנו במטה הועד ברומא, מראים איך אצטדיון מודרני יכול להיות מתוכנן מן החניון אל כר הדשא כך שיהיה בטוח.

 

מחקר

97. רק לאחרונה הגיע לידיעתי שמועצת הספורט פרסמה "מדריך לעיצוב מתקנים של לספורט ופנאי" ב-1981 ועבודה בשם "מדריך ארנות: תכנון, עיצוב וניהול" ב-1989. העבודה מ-1981 כוללת, בכרך השלישי שלה, מחקרים על אצטדיוני ספורט תחת כיפת שמים. העבודה מ-1989 מתרכזת באצטדיונים מקורים. נראה שאף אחת מהעבודות האלו לא נשלחה להתאחדות הכדורגל האנגלית או לפוטבול ליג, והן גם לא רכשו אותן. ושוב, ביולי 1986, המכון להנדסה מבנית הקים ועדה לעניין זה שמטרתה הייתה "לאסוף את כל הידע הטכני הנוכחי הרלוונטי להערכה של מגרשי ספורט ושל האלמנטים האינדיבידואלים שלהם. משימתה של הועדה הייתה להקים גוף ידע משלים ל-"מדריך בטיחות במגרשי ספורט" תוך שלוש שנים. הועדה לעניין זה הכינה טיוטא חמישית של הדו"ח שלה, אשר יושלם לאחר שההמלצות מהדו"ח שלי יילקחו בחשבון.

 

98. רצוי מאד שהמחקרים הכה חשובים שהזכרתי יאוגדו יחד להשגת תועלת מרבית. עם תוכניות בנייה ושינוי אימתניות למגרשי כדורגל, מועצה עיצובית מייעצת שתוקם ע"י התאחדות הכדורגל האנגלית והפוטבול ליג תוכל לעשות את השימוש הטוב ביותר בכל המחקרים הזמינים כאן ובחו"ל ולעזור למועדונים.

 

כספים

99. קנה המידה לשינויים שאני ממליץ עליהם ידרוש בהכרח הוצאות כבדות, אם כי בפריסה על פני תקופה ממושכת. אין זה מתפקידי להכין הצעות מפורטות של מימון העבודה. זו אחריותה של הנהלת הכדורגל ושל המועדונים. למרות זאת, שמא יתקבל הרושם שהכנתי הצעות בלי להתחשב במימון מעשי, אני חייב לפרט מהם המקורות ושיטות המימון אשר יהפכו את השיפורים לברי-ביצוע, וחלק מהנימוקים הכספיים אשר הופנו אלי.

 

הקרן לכדורגל והקרן להשבחת מגרשי כדורגל

100. סיוע במימון אמצעי בטיחות זמין כיום מהקרן לכדורגל והקרן להשבחת מגרשי הכדורגל. קרן הכדורגל ממומנת ע"י שלושת חברות ההימורים הגדולות ביותר (ליטלוודס, ורנונס וזטרז) מתחרות "מצא את הכדור", בשיעור של 21% למחזור המניב יותר מ-9 מיליון ליש"ט בשנה. הסכום הכולל שניתן לכדורגל הבריטי מאז 1958 מתקרב ל-120 מיליון ליש"ט. הנאמנים מוסמכים להשתמש בכספים שלהם כדי לקדם אמצעי שליטה או דיכוי של התנהגות לא נאותה בהקשר של כדורגל; לסייע למועדונים לעמוד בהתחייבויות של חוק הבטיחות במגרשי כדורגל מ-1975; לשפר מגרשים ומתקנים למען אלה שמשחקים וצופים במשחק, ולמען כל מטרה אחרת שהם חושבים שתביא תועלת למשחק הכדורגל בבריטניה ובצפון אירלנד. קרן הכדורגל מקצה מעט יותר ממחצית מהכנסותיה (כלומר מעל 4.5 מיליון ליש"ט) לסיוע למועדונים בהוצאות על בטיחות והשבחת מגרשים. דבר זה נעשה דרך הקרן להשבחת מגרשי הכדורגל, הקרן העצמאית השנייה. הקרן להשבחת מגרשי הכדורגל נוסדה ב-1975 וההסדרים שלה שונו ב-1979 כאשר הוקמה הקרן לכדורגל.

למרות שהיא מסייעת בממון עבודות רבות אחרות, ממגרשים בינלאומיים לאלו של המועדונים הקטנים ביותר, הקרן ממשיכה לתת עדיפות ראשונה להוצאות הכרחיות של תעודת הבטחות למגרשים מיועדים. תחת שטר הקרן, הקרן להשבחת מגרשי הכדורגל יכולה להעניק עד 75% מהעלות הכוללת הזמינה למועדונים אשר משפצים את המגרש שלהם כך שיתאים לתנאים של תעודת הבטיחות תחת החוק מ-1975.

לפיכך, אם ההמלצות שלי להגדיל את מספר מקומות הישיבה יהפכו לתנאי בתעודת הבטיחות, העבודה תהייה זכאית למענק מהקרן להשבחת מגרשי הכדורגל.

 

102. למרות זאת, אפילו המענק של הקרן להשבחת מגרשי הכדורגל בסכום של 4.5 מיליון ליש"ט בשנה לא יספיק. דרישות מימון נוספות יתווספו על מועדוני הליגה עם ישומו של החוק ובמיוחד לאחר השריפה במגרש של ברדפורד סיטי במאי 1985. עד לחודש פברואר 1988 מעל 37 מיליון ליש"ט שולמו במענקים. לחצים כספיים הובילו להשעיית מענקי המימון ביוני 1987. הקרן להשבחת מגרשי הכדורגל הצליחה להכניס מחדש מענקי השבחה על בסיס מוגבל בזמן העונה הסגורה של 1988. למרות זאת, טווח העבודות הנדרשות לשדרוג מגרשי הליגה בהכרח אומר כי המשאבים של הקרן יתפרסו בצורה דלילה בין כל המגרשים. סכום זה לא יספיק למימון סוג השיפורים אשר המלצתי עליהם, אך הקרן מכינה תוכנית אשר תדאג שיהיה מספיק כסף לשיפורים. לדוגמא, שפילד ונסדיי קיבלה מענק של 595,000 ליש"ט להשבחת יציע הקופ בהילסבורו. זאת בנוסף ל-431,000 ליש"ט שניתנו למועדון עבור 21 פרויקטים של בטיחות בין ספטמבר 1978 ואוקטובר 1988. אף על פי כן, כספים כאלו לא יספיקו כדי לבנות יציעי ישיבה חדשים. כיצד, אם כן, ניתן לייצר הכנסה נוספת?

 

שיקולים כספיים

103. רשויות הכדורגל הפנו אלי שלושה רעיונות לשינויים במבנה המס בכדי לספק מימון נוסף להשבחת מגרשים. הממשלה, ובסופו של דבר הפרלמנט, הם אלו שמחליטים על המדיניות הכספית, לא שופט. הדבר היעיל היחיד שאני יכול לעשות הוא להציג את הטיעונים.

 

(א) מע"מ על תחרות "מצא את הכדור"

104. הקרן לכדורגל הציעה שאם המע"מ על קבלות מהתחרות יבוטל, 5 או 6 מיליון ליש"ט יהיו זמינים. תהיה זו תמיכה כספית ישירה ממשרד האוצר. כפי שאני מבין דבר זה יעמוד בניגוד לחשיבה הממשלתית כיום, ובניגוד לעקרונות המדיניות הכספית שנקבעו מזמן. אם כך הדבר, גישה שונה, ואולי מקובלת יותר, מצד התאחדות הכדורגל האנגלית תהיה להביא את התאחדות מקדמי ההימורים להגדיל את התרומה כחלק מאסטרטגיה שתבטיח את ההתקדמות הבריאה של המשחק ממנו מרוויחה ההתאחדות את כספה.

 

(ב) מס הימורים

105. הצעה נוספת של התאחדות הכדורגל האנגלית היא הפחתה במס על ההימורים, אשר עומד כיום על 42.5%. ההתאחדות מציעה להפחית את המס ב-40%, דבר אשר יניב תשואה של 16 מיליון ליש"ט. ניתן יהיה להשתמש בכסף זה להשבחת מגרשים באחת משתי דרכים: או שהממשלה תמשיך לגבות את אותו אחוז מס מההימורים אך תתרום לכדורגל כסף בשווי של 2.5% מהמס, או שהיא תפחית את המס ב-40% בתנאי שהכסף שנחסך ע"י חברות ההימורים יושקע בכדורגל.

 

106. התאחדות הכדורגל האנגלית מבקשת לתמוך בטיעון שלה ע"י התייחסות למבנה ההימורים במרוצי סוסים. לטענתה, מההשוואה עולה שהיחס כלפי כדורגל אינו הוגן. במרוצי סוסים, המס על הימורים מחוץ למסלול המרוץ הוא 8%; אין מס על הימורים במסלול. ישנו מס על הימורים על מרוצי סוסים אשר ההכנסות ממנו הולכות למען שיפור ואחזקה של מסלולי מרוץ. למרות זאת, ההשוואה בין הימורי כדורגל להימורי מרוצים אינה תואמת. מערכת היחסים בין ההימורים לזכיות היא שונה. ליגת הכדורגל מקבלת כיום 14 מיליון ליש"ט לשנה מהתאחדות מקדמי ההימורים כדי להשתמש בלוח המשחקים שלה. אין תשלום דומה לזה במרוצים. אין גם מקבילה במרוצים להתאחדות הכדורגל או לקרן להשבחת מגרשי הכדורגל. מס ההימורים על מרוצי הסוסים מבוסס בעיקרו על הסכם מרצון ואינו נחשב ע"י משרד האוצר כמס. אין בסיס למס על הימורי כדורגל, אלא אם כן היה קיים הסכם בין התאחדות מקדמי ההימורים וליגת הכדורגל.

 

107. עקב סיבות אלה, בין שאר הסיבות, יכול להיות שהשוואה למרוצים לא תהיה ברת משקל להחלטה של התאחדות הכדורגל האנגלית על מס ההימורים. עם זאת, מלבד האנלוגיה, התאחדות הכדורגל האנגלית אמרה שקיים נימוק משכנע להפחית את המס מ-42.5%. דו"ח צ'סטר מ-1968 המליץ על כינון מס כדורגל. הוועדה המלכותית של רוטשילד להימורים המליצה ב-1977 על הפחתה במס ההימורים מ-40% ל-37% ועל הקמת ועדת מס. התאחדות הכדורגל האנגלית והפוטבול ליג מתנגדות להקמת ועדת מס לכדורגל. הן רואות את קרן הכדורגל ואת הקרן להשבחת מגרשי הכדורגל כגופים מתאימים לקבל ולנהל את כל הכספים המגיעים לכדורגל אם תחול הפחתה במס ההימורים. אני רק יכול לומר כי הפחתה צנועה במס ההימורים, אשר הוועדה המלכותית של רוטשילד להימורים תמכה בה ב-1977, היא כרגע רעיון טוב יותר, כשהמס עומד על 42.5%.

 באופן כללי יוזמות מסחריות צריכות להיות במימון עצמי. דבר זה נכון לגבי כל תעשיית הבידור שמועדוני כדורגל הם חלק ממנה. רשויות הכדורגל מקבלות את העובדה שהן חייבות למצוא מימון מן המשאבים שלהן עצמן. אף על פי כן, אם מגרשים בכל רחבי המדינה ישודרגו, ובמקרים מסוימים יועברו למקום אחר, כדי להשיג ביטחון לצופים, שיפורים באיכות החיים של התושבים באזור המגרש והפחתה בהוצאות היקרות על משטרה במשחקים, ניתן לטעון שיש צורך בסיוע כלכלי, אם לא ע"י סבסוד ישיר אז ע"י הפחתת מס.

בין אם הטיעון של התאחדות הכדורגל האנגלית בקשר להפחת מס יתקבל או לא, יש אולי לבחון מחדש ולהגדיל את התרומה של ההימורים לכדורגל. 108. לא משנה אם תרומה זו תגיע ע"י מס התנדבותי, ע"י גידול בשיעור האחוז הנוכחי על קבלות מתחרות "מצא את הכדור" או ע"י הגדלת הסכום שמשולם עבור לוח המשחקים.

 

(ג) קצבאות הון

109. הוגשה תלונה על כך שאין להשתמש בקצבאות הון כנגד מס בגין השבחת מגרשים.

 

110. כאשר המועדונים נשאלים מדוע נראה שהם מוכנים להוציא סכומים גדולים, לפעמים מיליוני ליש"ט, עבור שחקן אחד במקום להוציא כסף על שיפור המגרשים, הם לרוב נותנים שתי סיבות.

 

111. דבר ראשון, מידת הנוכחות והסיפוק של האוהדים תלויות בעיקר בהצלחה; לכן לרכישת שחקן פנומנאלי יש עדיפות על פני השבחת המגרש.

 

דמי העברה

112. הם אומרים שהתפיסה המקובלת בקשר לדמי העברה כמוגזמת וראוותנית היא שגויה. הכסף, נאמר לי שוב ושוב, פשוט מסתובב בין מועדוני הליגה. הוא מחושב כך שיביא שחקנים צומחים. רמת התשלומים גבוהה בגלל מועדונים יבשתיים עם תמיכה כספית ענקית (כמו יובנטוס שמקבלת תמיכה מפיאט) המסוגלים לשלם את הסכומים האלה.

 

113. טיעון ה-"מחזוריות" פועל כך. מועדון א' מהליגה הראשונה קונה שחקן פנומנאלי במיליון ליש"ט ממועדון ב'. דבר זה מאפשר למועדון ב' לקנות שלושה שחקנים ב-250,000 ליש"ט, כל אחד ממועדון אחר. מועדונים ג', ד' ו-ה' קונים כל אחד שני שחקנים מבטיחים ממועדונים קטנים יותר תמורת 100,000 ליש"ט לכל אחד.

התהליך והמחירים ממשיכים לרדת עד שבסופו של דבר הם מאפשרים למועדונים העניים יותר להמשיך להתקיים ע"י מכירת שחקנים אותם הם אימנו מגיל צעיר.

בינתיים, מועדון א' מממן את הרכישה של השחקן במיליון ליש"ט ע"י מכירת שניים או שלושה שחקנים שעברו את שיאם למועדונים בליגות נמוכות יותר. בהחלט יתכן שניתוח כזה תקף במידה מסוימת, אך יש יוצאים מן הכלל. לדוגמא, כאשר מועדון צרפתי קונה שחקן ממועדון אנגלי עבור 4 מיליון ליש"ט הכסף לא מסתובב בין מועדוני הליגה האנגלית.

 

מס על דמי העברה?

114. אפילו אם לטיעון ה-"מחזוריות" יש תוקף כלשהו, העובדה הנותרת על כנה היא שדמי ההעברה הגיעו לרמה אשר רבים רואים כגרוטסקית ולחלוטין מחוץ לכל פרופורציה לסכומים שמועדונים מוציאים על השבחת מגרשים. קיימת הצדקה לכך שרשויות הכדורגל יטילו מס על עמלות אלו אם ההכנסות ילכו לקרן להשבחת מגרשי הכדורגל ויממנו השבחת מגרשים. אני מציע שתינתן לכך מחשבה.

 

"חריגת" מס

שנית (וזהו טיעון מס), למועדוני כדורגל יש תמריץ כלכלי חזק להוציא את הכסף על שחקנים במקום על השבחת המגרש שלהם. תשלום עבור שחקן היא הוצאת פרות מותרת. השבחת מגרש היא לא. בתיק בראון (המפקח על טקסס) נגד חברת ברנלי כדורגל וספורט בע"מ מ-1983, AER 244, נפסק כי הוצאה על החלפת יציע ישן ולא בטיחותי ביציע חדש לא נחשבת כניכוי מותר, בין אם מדובר בתיקון או באספקה. ניתן להתווכח על כך שהוצאה כספית אשר מעכבת שיפוץ של מגרשים ובו בזמן מעודדת תשלומים של סכומים ניכרים על העברות שחקנים היא דבר חריג אשר שולח אותות מוטעים למועדונים ומעודד אותם להזניח סוגיות של בטיחות לטובת קידום הצלחות על כר הדשא. הסכמה לטיעון זה יכולה להוות שבירה של האמרה שאומרת שמקרים קשים יוצרים דין רע. אבל כעניין של מדיניות, ניתן לטעון שעידוד הוצאות על השבחת מגרשים ע"י ויתור על כספים דורש אולי בחינה מחודשת.

 

מימון מועדונים

116. לא משנה כמה כסף יכנס מאגודת מקדמי ההימורים דרך שתי הקרנות, או מויתור מס, בסופו של דבר החלק הארי של הכספים להשבחת המגרשים חייב להיות מגויס ע"י המועדונים עצמם. כאן מועדונים נמצאים בעמדת נחיתות לעומת עמיתיהם באירופה. רוב המגרשים באירופה נמצאים בבעלות רשויות מקומיות אשר משכירות אותם למועדונים. הם נחשבים כמתקנים קהילתיים ולעתים קרובות האצטדיון זמין עבור מגוון אירועי ספורט ואירועים אחרים; בתוך מתחם האצטדיון נמצאים מתקני ספורט ומשרדים.

 

117. למרות זאת, ישנן דרכים לממן שיפורים עם הנהלת המועדון בעלת יוזמה ותושייה. חסות היא דרך אחת. כרגע חסויות מכניסות 17.5 מיליון ליש"ט לכדורגל בשנה. פרסום על שלטי תוצאות אלקטרונים, שלטי חוצות מסביב למגרש, כרטיסים, תוכניות וכרטיסי חבר הן דרך אחרת. חברות כלולות המשווקות בגדי ספורט וסחורות אחרות עם סמל המועדון, מכירת זכויות שידור, הנפקת אגרות חוב ומכירת מניות לציבור הן שיטות נוספות. אני מצפה מרשויות הכדורגל לבקש את המחיר הגבוה ביותר על זכויות שידור. על פי ההסכמים וההסדרים הנהוגים, התאחדות הכדורגל מקבלת לידיה כ-6 מיליון ליש"ט בשנה ממכירת זכויות שידור של משחקים מקומיים, אשר מתוכם כ 2.5 ליש"ט מחולקים למועדונים. הם מקבלים גם בין 0.75 מיליון למיליון ליש"ט ממכירת זכויות שידור מעבר לים. הסדרים נפרדים חלים על ומבלי. הפוטבול ליג חתמה לפני כשנתיים על חוזים למכירת זכויות שידור למשחקי ליגה בסכום של 11 מיליון ליש"ט בצמוד למדד המחירים הקמעונאי. חברות הטלוויזיה מודעות לכך שהקרנת משחקי כדורגל מושכת קהל צופים רב. כנדרש מהם עליהן לשלם סכומים ניכרים כדי לשדר משחקים פופולאריים. רשויות הכדורגל חייבות לוודא שתינתן עדיפות עליונה לכך שהכסף יופנה להשבחת אצטדיונים.

 

118. העלות של מושבים מקורים בכל 92 המועדונים בפוטבול ליג נבדקה ע"י התאחדות הכדורגל. למרות שמדובר בהערכה גסה הנתונה לתנודות בשל אינפלציה וגורמים נוספים, היועצים לענייני תקציב העריכו כי הסכום הנדרש להתקנת מושבים בכל המגרשים עשוי להגיע לכ-30 מיליון ליש"ט. מחסה לכל האזורים האלו יכול לעלות 100 מיליון ליש"ט נוספים. מצד שני, יש לציין, לא ניתן פירוט של ההוצאות. יתרה מזאת, ההנחה היא "שכל מקומות העמידה הלא מקורים הקיימים חייבים להיות מקורים". על פי כמות האנשים הבאים למשחקים נראה שיהיה זה מיותר לקרות את כל המתחמים. במקרים רבים כמות האנשים פחותה בהרבה מיכולת הקיבולת המותרת במגרש. במקרים כאלה, הבנייה מחדש או השיפוץ של המגרש יהיו בקנה מידה קטן יותר. אין טעם לספק מושבים מקורים לכל אורך המגרש אם ידוע מראש שרק מעט יותר ממחציתם אכן יהיו בשימוש. העלויות למועדונים קטנים יותר עשויות עם כך להיות פחות מאיימות מאשר ההערכה אותה קבעו היועצים.

 

אצטדיון משודרג או אצטדיון חדש

119. במגרשים גדולים בהם ניתן להפיק משאבים ניכרים, ניתן לבצע שיפורים נרחבים באתרים קיימים אם יש מספיק מקום לכך. ראיתי מספר דוגמאות לשיפוצים מקוריים. דבר זה הושג באייברוקס והוא בתהליכים באולד טראפורד, וייט הארט ליין ובהאמפדן פארק, ואלו רק ארבע דוגמאות.

 

120. עם זאת, אני מסכים עם ההוכחות ממועצת הספורט שיש צורך במקום למגרשי חניה, סירקולציה חיצונית ופנימית ומספיק יציאות וכניסות לאזורי הצופים. הם אמרו:-

"אין אפשרות להוסיף שטח למגרשי כדורגל רבים הממוקמים במרכזי ערים ומכך משתמע אימוץ מדיניות הדרגתית אך מתקדמת של סילוק של מגרשים באזורים צפופים. המועצה סבורה כי במקרים רבים ניתן לבצע פיתוחים כאלו על בסיס מימון עצמי. דבר זה יספק גם את האפשרות שליותר ממועדון אחד יהיה אצטדיון חדש אשר נבנה ע"פ הדרישות החדשות לבטיחות ונוחות".

 

סט. ג'ונסטון

121. התרשמתי מהדרך בה הדבר נעשה בשלושה מגרשים. בסט. ג'ונסטון שבסקוטלנד הפתרון היה לערב ישירות הון פרטי. רשת הסופרמרקטים ASDA קנתה את האתר של מועדון הכדורגל של סט. ג'ונסטון במרכז פרת', בנתה אותו מחדש כסופרמרקט, ובנתה למועדון אצטדיון ישיבה חדש המכיל 10,000 צופים בפאתי העיר. האתר, למעשה, נתרם ע"י איכר מקומי. הוא נמצא קרוב ליציאה מהכביש המהיר ומספק חניונים נרחבים. מובן לי כי לא יהיה קל לשכפל מפגש זה של גורמים במקומות אחרים. בפרט, מחירי הקרקעות באזורים מסוימים ואישורי התכנון יקשו מאד על פעולה כזו. אתר ירוק ולא מפותח צפוי להיות בשמורת טבע או בחגורה ירוקה בפאתי העיר, ומבחר האתרים מוגבל ע"י הצורך להפוך את המגרש לנגיש לאנשי העיר גם אם הוא מחוץ לעיר.

 

אוטרכט

122. בחו"ל ראיתי שתי דוגמאות בהן התמודדו עם בעיות כאלו. באוטרכט, אצטדיון ישן בפאתי העיר נבנה מחדש לחלוטין באותו מקום כביכול במחיר אפסי. בלסט נדם (Ballast Nedam), החברה הקבלנית אשר בנתה מחדש את האצטדיון, נמצאת כרגע בהתייעצות עם 11 מועדונים באנגליה ובסקוטלנד אשר מעוניינים לבנות פרויקטים דומים בשותפות עם התאחדות הכדורגל האנגלית ובריטיש אירוספייס (British Aerospace), חברת האם של בלסט-נדם.

 התפיסה שלהם מבוססת על כך שבעבר, חוץ מכמה ימים בשנה, מתחמי אצטדיונים נשארו בדרך כלל נטושים. באוטרכט האצטדיון שייך לעיר. החלל שמתחת ליציעים ובפינות המגרש פותח כך שיספק אירוח למטרות מסחריות. דמי השכירות מספקים לעיר מתחמי ספורט המשלמים עבור עצמם. כ-6000 מ"ר של שטחי מסחר בפעולה וכ-24,000 מ"ר של משרדים מסחריים שולבו בתוך המתחם. השימושים המסחריים של שטח זה כוללים משרדים, מזנונים, מתקני ספורט, שירותי צילום מסמכים וציוד משרד, ביה"ס לנהיגה ומספרה. אזור החנייה הגדול משמש, מלבד מאשר בימי משחק, כחניון חנה וסע לאלו אשר עובדים באזורים היותר צפופים של העיר. היתרונות עבור החנויות והמשרדים הם שהם נהנים מכתובת יוקרתית ומכל השירותים והמתקנים הנדרשים. בשביל הקהילה, האצטדיון המסחרי משמש גם למסחר וגם לפנאי. נספח 5 הוא תצלום שבו נראה האצטדיון עם המבנים המסחריים בפינות והחניון.

נים

123. האצטדיון בנים שבדרום צרפת נמצא גם הוא בבעלות העירייה. הוא נבנה לאחרונה בפאתי העיר, יחד עם חנייה נרחבת וגישה טובה לכבישים. העלות הייתה קצת יותר מ-17 מיליון ליש"ט, מתוכם 16 מיליון ליש"ט הגיעו מהעיר עצמה.

 הצדקת הוצאה זו של כספי ציבור היא האמונה כי האצטדיון הוא נכס קהילתי. המתחם מספק לא רק אצטדיון כדורגל או רוגבי, אלא גם מגוון רחב של מתקני ספורט אחרים. אלה כוללים אולם התעמלות המסוגל לארח משחקים בינלאומיים, אולם מולטי-ספורט לטניס, כדורסל וכדורעף, אולם ג'ודו, מתקנים לסייף ולביליארד ואולם תצוגה גדולה אשר, בעת ביקורנו, אירח תערוכת מכירת רכבים.

 

סיוע מהרשות המקומית

124. שלושת האצטדיונים האלו הם בהיקף קטן יחסית. באצטדיון של סט. ג'ונסטון יש 10,000 מושבים. האצטדיון של אוטרכט מכיל 20,000 מושבים והאצטדיון של נים מכיל 28,000 מושבים. אני חושב שבאקלים הכלכלי הנוכחי, ועם הגישה השונה שלנו למימון קהילתי, רשויות מקומיות לא יוכלו לספק סובסידיות עבור אצטדיונים כאלה, למרות שרשויות מקומיות כן מסבסדות, לדוגמא, בריכות שחייה, תיאטראות, ומוקדי בילוי נוספים העשויים לשמש פחות מתושביהן. למרות זאת, מועדונים הרוצים לעבור ממרכז לפאתי העיר יוכלו אולי למצוא קונה כמו שמצא מועדון סט. ג'ונסטון. כמו כן, אלו הרוצים לבנות אצטדיון חדש בפאתי העיר או לשפץ אצטדיון בתוך העיר יוכלו לעשות זאת באופן אשר משלב מרחבים להשכרה מסחרית.

 

125. במצבים כאלה, למרות שהרשות המקומית תוכל אולי לעזור עם המימון, היא יכולה גם למלא תפקיד מועיל בהבאת הצדדים יחד וכרשות מתכננת. היא יכולה לתמוך, למשל, בבקשת תכנון הכוללת לא רק מתן אישור לאצטדיון ספורט קהילתי, אלא גם למתקנים נוספים, בין אם מתקני ספורט או לא, אשר יטיבו עם הקהילה כולה. לאחרונה כמה מועדונים ניסו למצוא שטחים פתוחים להקמת מגרשים חדשים, אך הרשויות המקומיות דחו כל ניסיון שלהם לתכנון המגרשים. בקשה להקים מגרש כדורגל בשמורת טבע או בחגורה ירוקה מציבה כמובן בעיות תכנון. אך, למרות שההגנה על אזורים אלה היא עקרון חשוב, ישנם שני שיקולים נוספים בעלי משקל. ראשית, איכות החיים של התושבים המתגוררים סמוך למגרש כדורגל בתוך העיר תשתפר מאד ע"י העברתו למקום אחר. שנית, אם אנו רוצים בטיחות וסטנדרטים משופרים במגרשים ישנם כמה מועדונים אשר יצטרכו לעבור לאתר אחר כדי להשיג את הדברים האלו. לשם כך, הרשויות המקומיות צריכות בוודאי לעזור כמה שהן יכולות. דוגמא שימושית אחת לסיוע הדדי אשר מועדון ורשות מקומית יכולים לתת אחד לשנייה הוא ההסכם שנעשה בין מילוול לרובע לואישהאם של העיר לונדון. הרשות המקומית הסכימה לשלם 70,000 ליש"ט בשנה למועדון, שמצידו הסכים, בין היתר, להפוך את המגרש לזמין לפעילויות שונות המועילות לקהילה המקומית.

 

מגרשים משותפים

126. בין אם מתקנים שמכנסים כסף משולבים במגרש ספורט או לא, נראה בלתי כלכלי שהאצטדיון עצמו ישמש רק מועדון אחד, ולמעשה רק פעם בשבועיים. העלות לכל מועדון של שדרוג או בנייה של אצטדיון ותחזוקו יכולה להתחלק לחצי אם המועדונים יכולים לקבוע הסדרי שיתוף הגיוניים. אך יש התנגדות לכך. במספר ערים יש שני מועדונים, ולכל אחד מהם מגרש משלו. כזו היא יריבות מקומית שהרעיון לחלוק מגרש עם הקבוצה היריבה נראה כמו דבר נורא לרבים. עם זאת, כאשר חושבים על ההוצאות על מושבים ועל השבחת המגרש, יש בכך הגיון כלכלי. יכול להיות שאוהדים יתנגדו טיפה פחות לחלוק מגרש חדש עם מועדון אחד מאשר אם היה מדובר במגרש קיים של אחד המועדונים. לאחרונה, מר פיטר רובינסון, מנכ"ל ליברפול, צוטט כאומר:

"אם מישהו יבנה אצטדיון איכותי במרזיסייד, אנחנו ואברטון נשמח לחלוק אותו – למרות שהרעיון אלי לא יראה לאוהדים בהתחלה".

אילו שני מועדונים יוכלו למכור את השטחים העירוניים שלהם עם היתרי בנייה, ההון המצטבר יוכל לשמש בעתיד לבניית אצטדיון מודרני משותף באתר מתאים וראוי יותר.

127. דבר זה עובד בחו"ל. מילאן ואינטר חולקות את אצטדיון סן סירו. בטורינו, יובנטוס וטורינו גם חולקות אצטדיון. ג'נובה וסמפדוריה הן דוגמא שלישית.

כבר ב-1981, לפי המדריך של מועצת הספורט לספורט ופנאי, כרך שלישי (ספורט תחת כיפת השמיים), נשקלו מגרשים משותפים. המחבר, מר פוקנר בראון, כותב בעמוד 24:-

 "למועדוני כדורגל יש כמה אופציות. ראשית הם יוכלו לממש את קיומם וכאשר הדבר יתאפשר יוכלו לחלוק אצטדיון משותף. דבר זה יכול לקרות בשפילד, נוטינגהאם ובריסטול. פולהם תוכל לחבור לצ'לסי וברנטפורד תוכל לחבור לקווינס פארק ריינג'רס. אינטר ומילאן, למרות היריבות העמוקה ביניהן, משתפות פעולה באווירה נעימה למדי באצטדיון סן סירו הענקי. המועדונים הבריטיים יכלו כולם כאחד לשמור על זהותם בעודם חולקים קורת גג משותפת ונהנים מהערך הכספי הנאה של הנכסים שבבעלותם, אילו יכלו להתמודד עם הדעה הרווחת של עצמיות וגאוות המועדון.

אפשרות נוספת, במידה ותתאפשר, היא שמועדונים יציעו קרקע שאינה בשימוש בצמוד לאצטדיון למטרת פיתוח וישתמשו ברווחים מהנכסים הללו כדי להשקיע בשיקום האצטדיון. כך נעשה כמובן בלורדס ויש לכך השפעה ניכרת על האובל ומגרשי קריקט מחוזיים נוספים.

קיימת אפשרות נוספת לבנות מתקני ספורט נוספים לצד האצטדיון, לא בהכרח כחיקוי למודל של יוון העתיקה (למרות שיש הקבלה) כך שמספר רב של מועדוני ספורט יוכלו להשתמש בכל המתקנים. תוכנית זו פותחה במידה מסוימת בארצות הברית וביבשת".

 

אצטדיוני-על

129. עד עכשיו התייחסתי אך ורק למגרשים של מועדונים. אולם קיימת אפשרות של מספר מועט של אצטדיוני-על למשחקים בינלאומיים ולמשחקי גביע חשובים, אשר יוכלו להכיל קהל רב. כיום האצטדיון היחידי בממלכה הבריטית שהוא כזה הוא אצטדיון ומבלי, אשר יוכל להכיל 80,000 מקומות ישיבה. כמו ומבלי, כל אצטדיון אחר בעל תכולה מרבית יוכל לשמש לא רק למשחקי כדורגל אלא גם לענפי ספורט אחרים, למופעי פופ או לאירועים גדולים אחרים.

 

130. מאגד המורכב מחברת בריטיש אירוספייס, התאחדות הכדורגל האנגלית וחברת בלסט נדם (אשר בנתה את האצטדיון של אוטרכט) שוקלת כיום לבנות אצטדיון לאומי חדש בברמינגהם אשר יוכל להכיל 100,000 צופים. קיימת הצעה שהמיזם הזה, במידה ואכן יצא לפועל, יהווה תחליף לאצטדיון ומבלי. בכל מקרה, ייתכן שיש מקום לשני האצטדיונים. דבר זה ייתן מענה לאירועים גדולים הן בלונדון והן באזור המידלנדס. האמפדן פארק שימש במשך שנים רבות כמגרש הכדורגל הבינלאומי של סקוטלנד, וכאשר יושלמו בו השיפוצים המתוכננים הוא ימשיך לשמש ככזה. יש הגורסים כי אצטדיון גדול נוסף יידרש בצפונה של אנגליה, אולם שדרוגו של מגרש כמו אולד טראפורד אולי ישיג מטרה זו.

 

מנהיגות ודוגמא

131. אני עובר עכשיו מאצטדיונים וכסף להיבט נוסף של הכדורגל אשר יכול להביא לשיפור נרחב בעלות נמוכה מאד. רבות נכתב על ההתנהגות הבלתי נאותה של קהל הצופים; אולם התנהגות שכזו הינה לעיתים קרובות תוצאה של חיקוי. חוליגנים בקרב הקהל מוצאים את אלו אשר יחקו את התנהגותם. במקביל, להסתה שמקורה בכר הדשא או להתנהגות לא נאותה מצד השחקנים יש השפעה ישירה על הקהל. שהרי הם מהווים בבחינת גיבורים הזוכים להערצה עיוורת ומודל לחיקוי בידי רבים מהאוהדים הנלהבים. לאחר הבקעת שער, כאשר השחקן המבקיע מפגין את רגשותיו לעבר הקהל ביציעים, הדבר גורם לשעטה קדימה של אנשים ועלול לסכן את בטיחות הקהל ואת יכולת השליטה והפיקוח עליו. אסור שדבר כזה יקרה. גרוע מכך, כאשר השחקנים עצמם נכנסים לתגרה האוהדים אף הם נוהגים כך. ואם יש למישהו ספק בדבר, הדוגמאות האחרונות של תגרות בין שחקנים מאמתות הנחה זו. בשניים מתוך ארבעת האירועים אשר התרחשו בנובמבר 1989, התנהגות בלתי נאותה של הקהל נבעה ישירות מהתגרות בין השחקנים. בהייבורי אוהדים התפרצו לכר הדשא והצטרפו למהומה. כך קרה גם באפטון פארק, כאשר תגרות בין שחקני ווימבלדון לשחקני ווסטהאם הביאו להסתה, להתלהמות, לתגרות ולהטלת מטבעות מהיציעים.

 

132. היכולת להדוף בשלב כזה, הסתה ואלימות על המגרש ומחוצה לו, נתונה בידי השחקנים, השופטים, המאמנים ומנהלי המועדונים. לשופטים, למאמנים ולמנהלי המועדונים יש את הכוח למנוע זאת. במידה והם אינם מצליחים לעשות זאת, על ההתאחדות לנקוט בצעדי משמעת נוקשים ובכל הסמכויות העומדות לרשותה על מנת לקנוס את המעורבים בדבר, כולל המועדונים עצמם, ואף להענישם ע"י הורדת נקודות. אם כל זה לא עוזר, אין סיבה שאלימות על המגרש לא תטופל על ישי מערכת החוק של המדינה וכוחות המשטרה.

 

133. ההיבט החיובי הוא שיש ביכולתן של ההנהלות לתרום רבות ליצירת אווירה טובה יותר במגרשים ע"י מה שהן אומרות וכותבות בחוברות התכנייה והמגזינים השונים. בהתייעצות משותפת עם האוהדים ניתן לגייסם לטובת העניין, ובכך לסייע לאותו רוב מכריע של אוהדים מתונים לבודד ולהתרחק מהמיעוט האלים במקום להיסחף אחריו. ניתן לפתוח במסע הסברה למען התנהגות טובה אשר יושק ע"י המועדונים באמצעות הפרסומים שלהם ולהשתמש בפופולאריות ובכוחם של המנהלים והשחקנים כדי לגבות מסע שכזה.

 

134. עלי להוסיף כי אלימות במגרשים אינה נחלתו של הכדורגל בלבד. קיימות תקריות של רמיסות וחבטות גם במשחקי איגוד הרוגבי, ואפילו במשחקים ברמה הגבוהה ביותר. הנטייה של שופטים, מועדונים וסלקטורים בינלאומיים היא להמעיט בחומרתם של אירועים כאלה. למרות שהתנהגות הקהל עדיין לא הושפע לרעה מתקריות אלה, הרשויות חייבות לטפל בהן בנחישות לפני שדבר זה יקרה, ובכל מקרה אין להמעיט בחומרת אלימות באשר היא.

 

מתחמי משפחות וחברי מועדון

135. במספר מועדונים נעשתה בזמן האחרון התקדמות רבה בהחזרתם של נשים וילדים לצפות במשחקי כדורגל וזאת ע"י יצירת מתחמים מיוחדים נפרדים למשפחות. במקביל, יצירת מסלול מנויים חלקיים אפשרה למועדונים לייחד מתחמים מסוימים לבעלי המינויים בלבד. בכך הושגו למעשה שתי מטרות: האחת – יצירת מתחמים שבהם ההתנהלות נאותה והשנייה – אפשרות להציע הנחות מבטיחות, אמצעי תחבורה והטבות נוספות לחברי המועדון. ניתן לסמוך על כך שאנשים המשלמים עבור מינוי ינהגו באחריות ולא יסתכנו בהרחקה או בביטול המינוי עקב הפרות סדר.

 

136. במספר מגרשים ההפרדה באזורי המשפחה התבטלה, כלומר שמשפחות אוהדים של שתי הקבוצות מורשות להיות באותו האזור. כבר ציינתי שהפרדה נוטה להחמיר את העוינות בין אוהדי שתי הקבוצות. קשה לבטל את ההפרדה כאשר האוהדים כבר מורגלים אליה, ובטח שבמכה אחת. מתחמים משותפים למשפחות עשויים להוות צעד ראשון בנסיגה מההפרדה. אם תהליך זה יתרחב בהדרגה ותהיה אפשרות לחברי המועדון האורח לחלוק אותו מתחם עם חברי המועדון המקומי, תהיה זו התקדמות משמעותית. הדבר יהיה קל יותר עם ישנם מקומות ישיבה במקום מקומות עמידה.

 

בעלי מוגבלויות

137. הגיעו לידי עדויות מהאגודה המלכותית לבעלי מוגבלויות ולשיקום ומהוועדה לדרכי גישה לבעלי מוגבלויות אשר הפנו את תשומת ליבי לכך שבהזדמנות זו שנערכים שיפוצים למגרשים אפשר להיטיב גם את התנאים עבור בעלי מוגבלויות.

במועדונים רבים כבר שופרו התנאים למען בעלי מוגבלויות אך זו ממש לא מגמה בינלאומית. יש לתת תשומת לבד מיוחדת לתנאי בטיחות הולמים ומתחמים רחבי ידיים לנכים על כיסאות גלגלים, עם מושבים בצדדים למלווים, המוגנים מפני פגעי מזג האוויר, נגישות למתקני השירותים המותאמים לנכים, וגישה קלה מהחנייה (עם מקומות חנייה מסומנים לבעלי תגי נכים) ע"י רמפות מיוחדות. יש לדאוג כמובן גם לצרכיהם של אנשים המתקשים בהליכה ולבעלי לקויות ראייה או שמיעה ע"י הצבת מעקים, שלטים ברורים, מדרגות הצבועות בצבעים בהירים, וכן להשתמש בלוח תוצאות אלקטרוני בנוסף להשמעת התוצאות באמצעות רמקולים, כך שאנשים אלה יוכלו ליהנות בבטחה מאירועי הספורט. אני ממליץ להתייחס במלוא החשיבות להצעות אלה ואני מקווה שהשיפורים המקיפים אותם אני מציע יזכו לטיפול מתאים. מועדונים חייבים להתייחס אל ההמלצות האלה כאל חלק בלתי נפרד מהתכנונים שלהם ולא כתוספת אופציונאלית.

 

מסקנה

138. אני מקווה שהבהרתי בשני הפרקים האלה שהתקופה של אסונות תקופתיים והימנעות ברגע האחרון מעוד אסונות חייבת להסתיים. גישה חדשה לחלוטין בעולם הכדורגל דורשת סטנדרטים גבוהים יותר, גם בבנייה גם ביחסי אנוש.

המלצות סופיות*

יציעי ישיבה בלבד

מועצת ייעוץ ותכנון

כניסה והשגחה ביציעי העמידה על ידי סדרנים (כדי למנוע צפיפות יתר).

מעברים פנויים

הסרת מוטות מחודדים על גדרות והגבלת גובה הגדר

אישורי בטיחות על אחריות הרשויות המקומיות

הגדרת חובותיו של כל מועדון כדורגל

הגדרת היערכות המשטרה

תיאום בין שירותי חירום

תיקנון עזרה ראשונה, מתקנים רפואיים ואמבולנסים

עבירות ועונשים

*את ההמלצות המלאות ניתן למצוא בספר אימפריה (רביב נהרה, 2010).