מאת משה טלסניק
בראשית אוגוסט 2013 הועבר אחר כבוד ספר הפרוטוקול המקורי בן 150 השנה, של הדיונים על חוקי הכדורגל אל הספרייה הבריטית במרכז לונדון. שם הוא שוכן בימים אלה לצד המגנה כרטא, כתבי היד של הביטלס ושל שייקספיר (לסרטון המתאר את הכנסת הספר למוזיאון לחצו כאן) מדוע אסור על פי חוקי המשחק לגעת בכדור ביד? מדוע אסור לתקל שחקן יריב כמו בראגבי? האופן בו מאות מיליונים משחקים כדורגל היום בעולם היא דוגמה הממחישה איך משחק משנה את מאפיינו והופך ממשחק כאוטי ואלים למשחק ג'נטלמני ועדין.
גרסה ראשונה של חוקי משחק הכדורגל הועלתה לראשונה על הכתב בשנת 1848, עת נפגשו בקיימברידג' נציגיהם של 14 מכללות והסכימו כי יש לקבוע כללים אחידים למשחק ששוחק באופנים שונים בבתי הספר הפרטיים באנגליה, על מנת לאפשר תחרות בין המוסדות. בשנים הבאות חלה עלייה בפופולאריות של המשחק ברחבי האי הבריטי, שבאה לידי ביטוי בקיום טורנירים וליגות של מועדונים מקומיים. לחוקי 48' הייתה השפעה מועטה על האופן בו שיחקו כדורגל ברחבי בריטניה ופעם נוספת עלה הצורך להסדיר את חוקי המשחק. במהלך החודשים נובמבר-דצמבר של שנת 1863 התנהלה סדרת פגישות בהשתתפות קפטנים ונציגים של 11 מועדונים מלונדון ופרבריה שמטרתה לקבוע כללים מוסכמים למשחק.
היוזמה לקיום המפגשים באה מעיתון הטיימס הלונדוני (The Times. אפשר לראות את תפקידה של התקשורת ברצון לסטנדרטיזציה של המשחק כבר בימיו הראשונים. נראה שהיא זיהתה את הפוטנציאל הגלום ברצון של הקוראים להתעדכן בדיווח מהאירועים של ענף הספורט שקרם עור וגידים.
הפגישה החמישית והחשובה מכולן התקיימה ביום שני בערב בתאריך 26 בנובמבר 1863 בפונדק של אגודת "הבונים החופשיים" במרכז לונדון בשם "אולדפרומזיון". הבחירה באתר זו אינה מקרית."הקליקה הלונדונית" לא נפגשה במועדון של אחת הכנסיות המקומיות, אלא במסבאה – פאב – של הארגון של הגברים הליברליים שדוגלים בחופש דת.. זה לא היה עניין של מה בכך, שכן באותם ימים היו כנסיות שהקימו מועדוני כדורגל עבור הקהילה שלהם. היו אלה הג'נטלמנים הבורגנים החילונים שניסחו והעלו על הכתב את הכללים, ולא אנשי הדת.
לאחר שהיטיבו ליבם בשיכר, התפנו החברים לתקן את הכללים ל"רגולציה של המשחק של הכדורגל". למעשה, בלונדון הם ייסדו את התאחדות הכדורגל (FA), שמנהלת את המשחק באנגליה, עם השפעה מכרעת על ההתאחדות העולמית עד היום. המשתתפים הסכימו על המתווה הכללי של משחק כדור בין שתי קבוצות שצריכות להבקיע את שער היריבה. הם היו חלוקים בדעותיהם באשר לשני נושאי מפתח. האחד הוא בין אלה שהעדיפו משחק של "תפוס את הכדור ביד ורוץ", לבין אלה שהעדיפו משחק של כדרור תוך שימוש ברגליים בלבד. השני, הם היו חלוקים בין אלה שהעדיפו לאפשר תיקול באמצעות הידיים על מנת לעצור שחקן יריב (לתפוס אותו בירכיו) לבין אלה שהתנגדו למהלך הזה.
קמבל (Campbell), הנציג של המועדון הלונדוני בלקהיט, שהיה אחד מן התומכים בתיקולים הידניים אמר: "זה יביא אומץ ונחישות למשחק". המזכיר שניהל את רישומי הפרוטוקול של הישיבה,עורך הדין אבנעזר מורלי (Morley), ענה לקמבל: "אם יהיו לנו תיקולים באמצעות הידיים, אף אדם שיגיע לגיל של שיקול דעת לא ישחק כדורגל". בחילופי הדברים הקצרים הללו ניתן להבחין באופן שבו כל אחד מהדוברים תופס את השימוש בידיים על מנת לעצור את היריב– הראשון חשב שיש בזה אלמנט של נחישות, לעומת האחרון שראה בזה יסוד ילדותי ואלים.
עורך הדין מורלי, שייסד את מועדון הכדורגל של ברנס בשנת 1862, נחשב לאדם המכובד ביותר בין הנוכחים. המחלוקת הוכרעה לא בין אדי השיכר של הפונדק, אלא בשולחן ביתו של מורלי. הוא חזר עם הפרוטוקול וניסח את חוקי המשחק בשלושה עשר סעיפים שפורסמו בעיתונות הבריטית ב-5 בדצמבר 1863. מהטיעונים של התומכים בתיקולים ובכדרור באמצעות הידיים לא נותר שום זכר. במקום זאת נכתבו הסעיפים:
9. אף שחקן לא ירוץ עם הכדור [בידו]
10. […] אף שחקן לא רשאי להשתמש בידיו על מנת לתפוס או לדחוף את יריבו.
המבוגרים בעלי שיקול הדעת עליהם דיבר מורלי, בחילופי הדברים עם קמבל – הם גברים מהמעמד הבינוני – הקבוצה אליה השתייך המשפטן. שימוש בידיים, לדעתו, נתפס כעניין שאינו ראוי עד כי הוא מקדיש לכך לא פחות מארבעה סעיפים (9-12) מתוך השלושה עשר. הסעיף האחרון מוקדש לאיסור על הוספת מסמרים או משטחי ברזל על סוליות הנעליים. בחוקים אלה ניסה מורלי לשמור על משחק נקי מפגיעות, כפי שראוי למפגש של בני תרבות.
בישיבה שהתקיימה ב-8 בדצמבר, שלושה ימים לאחר פרסום המחטף של מורלי בעיתונות, פרשו ארבעה נציגי הישיבה שתמכו במשחק שמתיר שימוש בידיים (גרסת בתי הספר בעיר ראגבי). בשנת 1871 הם הקימו התאחדות נפרדת לענף ספורט חדש, המכונה עד היום "ראגבי". התקנון שחיבר מורלי אוּמץ והפך להיות המסמך הראשון של התאחדות הכדורגל של אנגליה. המזכיר של אותן ישיבות נחשב, מאה חמישים שנים אחרי, למנסח של חוקי המשחק המשוחק והנצפה על ידי יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם.
