מתקנים את החלונות בבית

בשנות התשעים חלו במקביל בארצות הברית ובאנגליה שתי תופעות מרתקות, שונות זו מזו, ועם זאת- דומות להפליא. במשך כשש שנים הצליחו קברניטי העיר ניו-יורק להפחית את האלימות הקשה בעיר בכשמונים אחוזים. באותן שנים בדיוק הצליחו מנהלי הכדורגל האנגלי להעלים תופעה ארוכת שנים של אלימות חסרת תקדים בכדורגל המקומי, המוכרת בשם חוליגניזם. שיעורי ההצלחה שלהם היו 99.9%. ניתוח של שני תהליכים אלה מלמד כי ניתן לעמוד על מספר טכניקות לא מורכבות המפחיתות באופן משמעותי מקרי אלימות של אזרחים כלפי אזרחים אחרים ומקרי אלימות של אזרחים כלפי דמויות סמכות.

לפי הקרימינולוג פרופ' צימרינג ההנחות המוקדמות של הקרימינולוגים היו שכדי לצמצם את האלימות בארצות הברית יש לעשות מספר דברים. אותן המלצות הציעו קרימינולוגים באנגליה לצמצום תופעת החוליגניזם בכדורגל. ההמלצות הן:

א.      לצמצם את העוני.

ב.      לצמצם את האבטלה.

ג.       לטפל בבעיית הסמים בארצות הברית ובעיית האלכוהול במגרשי הכדורגל באנגליה.

ד.      לטפל בפושעים, קרי כליאה המונית או טרנספר של "אוכלוסיות מסוכנות" (קבוצות אתניות וגזעיות/ בני מעמד הפועלים) מהעיר או מאצטדיוני הכדורגל.

ה.      להגדיל את כמות השוטרים.

היום מסתבר שכל ההנחות של הקרימינולוגים, לפחות לגבי ארצות הברית, היו מוטעות. בניו-יורק ירדו אחוזי הפשיעה ב-80%  אף על פי ש:

א.      אחוז העוני נשאר אותו דבר.

ב.      אחוזי האבטלה נשארו דומים.

ג.       ניו יורק היא עדיין בירת הסמים של ארצות הברית.

ד.      אחוז הכליאה לא רק שלא עלה, בשכבות גיל מסוימות הוא אפילו הצטמצם. גם ההרכב האתני של האוכלוסיה בעיר לא השתנה.

ה.       כמות השוטרים אומנם גדלה ב-7000 איש בשנות התשעים. אולם בשנת 2000 צמצמה המשטרה את מצבת כוח האדם ב-4000 איש. הפשיעה המשיכה לצנוח.

את הירידה הדרמטית בפשיעה בארצות הברית אפשר לראות בסטטיסטיקה.

את הירידה הדרמטית בפשיעה בארצות הברית אפשר לראות בסטטיסטיקה.

גם באנגליה היה הסיפור דומה. ועל אף שמעמד הפועלים במדינה דיי התפוגג (בלי קשר לכדורגל), החוליגניות בכדורגל האנגלי הצטמצמה אף על פי:

א. אוהדים עדיין שותים כמויות גדולות של אלכוהול לפני ובמהלך המשחקים.

ב. אחוז הכליאה של חוליגנים לא עלה מאז שנות השמונים.

ג. כוחות השיטור הוצאו לחלוטין מאצטדיוני הכדורגל.

מניתוח הנתונים הזה ניתן להסיק כי לאף אחד מהגורמים אותם ציינו מלכתחילה הקרימינולוגים לא היה חלק בצמצום הדרמטי של הפשיעה בעיר. מה אם כן הגורמים היו הגורמים לשינוי בתפוח הגדול ובענף הכדורגל?

"תיאוריית החלונות השבורים" היא תיאוריה שפרסמו הקרימינולוגים ג'יימס ק. ווילסון וג'ורג' קלינג. הם טוענים כי פשיעה היא תוצאה הכרחית של אי-סדר. אם חלון נשבר ונשאר בלתי מתוקן, יסיקו מכך האנשים שעוברים על פניו שבאזור הזה אין דין ואין דיין. כיוון שכך, במהרה יישברו חלונות נוספים ותחושת ההפקרות תתפשט לכל הרחוב. כשמדובר בניו-יורק, בעיות שוליות יחסית כמו גרפיטי, מזמינות פשעים חמורים יותר. לפי התיאוריה הזו, אנשים הם לא פושעים בגלל סיבות של DNA  או בעיות פסיכולוגיות, ולא עבריינים בגלל עוני ובעיות בבית. אנשים נורמטיביים לחלוטין יכולים להפוך לפושעים בגלל שהאזור הפיזי משדר אוירה של פורענות.

באמצע שנות השמונים התמנה מנהל חדש בשם דיוויד גאן למנהל הרכבת התחתית של ניו-יורק. גאן אימץ את התיאוריה של ווילסון וקלינג. רבים יעצו לו לא להתעסק בשטויות כמו גרפיטי, אלא להתרכז בבעיות גדולות יותר של הרכבת. ההתעסקות בגרפיטי בשעה שהמערכת כולה הייתה על סף קריסה נראתה חסרת תכלית. אבל גאן התעקש. הוא קבע לוח זמנים מדויק לניקוי וצביעת כל קרונות הרכבת. כשקרון שנוקה כבר שוב נצבע בגרפיטי, גאן הוציאו משימוש עד שנוקה שוב. הוא מספר:

"היה לנו מגרש בהארלם, ברחוב 135 ושם חנו הרכבות למשך הלילה. הנערים היו מגיעים בלילה הראשון, וצובעים את דפנות הרכבת בלבן. אז הם היו באים למחרת בלילה, לאחר שהצבע התייבש, ומציירים את קווי המתאר. בלילה שלישי הם היו חוזרים וצובעים בין הקווים. היינו מחכים שהם יסיימו את הציור, ואז היינו מגיעים עם מברשת ומכסים אותו. זה היה המסר שהעברנו להם: אם אתם רוצים לבזבז שלושה לילות מהזמן שלכם זה בסדר. אבל העבודה שלכם לא תראה אור יום".

במשך 6 שנים, עד 1984, סיים גאן את הפרויקט שלו וניקה את הרכבת התחתית. מגרפיטי ומפשיעה. ב-1990 מונה אדם ווילאם ברטון לעמוד בראש משטרת התעבורה. גם בארטון היה חסיד של תיאוריות החלונות השבורים. במהלך תפקידו דאג לתפוס ולהעניש פושעים בעברות קטנות כמו אי-תשלום עלות השימוש ברכבת התחתית, סכום פעוט של 1.25 דולר, או פגיעה ברכושציבורי. ברטון העסיק שוטרים בלבוש אזרחי ובכך לא ייצר "נבואה שמגשימה את עצמה", או פחד מפני המשטרה.

הגזר תמיד יהיה יעיל יותר מהמקל.

הגזר תמיד יהיה יעיל יותר מהמקל.

האנלוגיה לכדורגל האנגלי ממש מתבקשת. לאורך כל המאה העשרים הגדילה הממשלה האנגלית את השיטור, אסרה על שתיית אלכוהול וצלבה את החוליגנים בפרהסיה על חוסר תרבותם והשכלתם המינימלית. בשנת 1989 מונתה ועדת טיילור לפתרון בעיית האלימות בכדורגל וטענה שיש לעשות בדיוק ההפך; קרי, יש לשפר את המתקנים והתנאים שלהם זוכים האוהדים, להגדיל את כמות השירותים הציבוריים, למכור מזון בריא ותוכנית אומנותית מגוונת. במקביל, יש לצמצם את נוכחות המשטרה במדים ולהציב טכניקות שיטור מתוחכמות ובלתי נראות, כמו מצלמות טלוויזיה.  כמו בניו-יורק, גם באנגליה השינוי היה דרמטי ומהיר. תוך שלוש שנים כבר לא נרשמו תופעות חוליגניות בסדר הגודל שהיה בעבר. אלימות בתוך המגרשים צומצמה כיום ב-99%.

תיאוריית החלונות השבורים מלמדת אותנו שני רעיונות חשובים:

א.      התנהגות היא פועל יוצא של הקשר חברתי. הקשר חברתי ניתן וצריך לשנות.

ב.      זה בידיים שלנו.

תמונה1

התיאוריות האלה מוכיחות את עצמן לא רק באנגליה ובארצות הברית. עשרות מחקרים עוקבים שבדקו את התיאוריה ב"תנאי מעבדה" הסיקו מסקנות דומות. לדגומה, מחקר שנעשה על ידי קייזר, לינדנברג וסטג (2008) בדק 6 סיטואציות שונות, כאשר בכל אחת מהן נבדקה השאלה: האם אזרחים רגילים יעברו על החוק/ פשע, בהתחשב בשאלה האם הסביבה בה הם נמצאים היא סביבה מוזנחת או לא. אתאר כאן רק סיטואציה אחת.

אתם מוזמנים לדמיין את הסיטואציה הבאה: אתם בדרככם לשלוח מכתב בתיבת דואר שבסניף ליד ביתכם, כאשר בתיבה כבר מונחת מעטפה, חציה בתוך התיבה חציה בחוץ. באופן דיי ברור אתם יכולים לראות כי במעטפה מונחים שטרות של כסף. האם תגנבו את המעטפה או תשלשלו אותה לתיבה?

התשובה, ככל הנראה, תלויה בסיטואציה. החוקרים הראו כי באזור נקי וללא גרפיטי רק 13% מהאנשים גנבו את המעטפה. לעומת זאת, כאשר היה הרחוב מלוכלך, מספר האנשים שגנב את המעטפה הוא כפול- 27%! המסקנה ברורה: יש לנו יכולת למנוע פשיעה ואלימות. את הדרך לעשות זאת ניתן לסכם בקצרה ב-4 שלבים:

שלב ראשון– לתקן את כל החלונות השבורים. משמע: לדאוג לסדר ולניקיון, לוודא שלא מתבצעת אלימות "רכה".

שלב שני– הגדלת הנראות החברתית. פושעים נהנים מהחשיכה, ולכן עלינו לדאוג לנראות גדולה, אם באמצעות תאורה, אם באמצעות מראות או מצלמות וידיאו.

שלב שלישי- כוחות המשטרה הם לא אפקטיביים בדיכוי אלימות שכבר התחילה אבל יש להם תפקיד חשוב כדמויות מסכות וכסוכנים של הכלה חברתית.

שלב רביעי– הכלה חברתית. כפי שקבעה ועדת טיילור: אם יתייחסו לאנשים בכבוד, הם יחזירו בדיוק את אותו יחס.

תיאוריה זו אפשר ליישם בכל מקום המספק שירות לאזרחים: בבתי ספר, בתי חולים ומועדוני כדורגל. מדובר על שיטה חסכנית מבחינה כלכלית וכזאת שיכולה להציל חיים.

לייעוץ כיצד ליישם שיטה זו אצלכם בבית, אתם מוזמנים ליצור קשר כאן.