מאת: הרב צ'יילדרס – דוקטורנט בהתנהגות סביבתית מאוניברסיטת ויסקונסין, מילווקי
תרגום מאנגלית: רביב רייכרט ורותי סוסתיאל.
17 סיבות מדוע כדורגל הוא מקום טוב יותר ללמידה מבית ספר. אני משתמש בכדורגל כדוגמה, לא מפני שאני אוהב כדורגל, להיפך, אני שונא כדורגל, אבל אפילו כדורגל עדיף בעיני מבית ספר.
אנו מגדירים בית-ספר כמקום שבו מתרחשת למידה. אבל מה שראיתי בדרך כלל בכיתות בבית-הספר התיכון שבו צפיתי במשך כשנה, לא היה למידה אלא שעמום. ראיתי תלמידים מדברים בכיתה במקום להקשיב לדברי המורים, משוחחים במקום לעבוד עם ספריהם, מניחים את ראשיהם על השולחנות וחולמים בהקיץ.
מורים דיברו על המאבק שהם צריכים לנהל עם התלמידים כדי שיכינו את השיעורים, התלמידים שיננו את הידע המינימלי הדרוש על מנת לעבור את המבחנים והשקיעו בעבודותיהם את המאמץ המינימלי הנדרש כדי לקבל ציון עובר, ואז שכחו לחלוטין את מה שהם למדו.
אנו המבוגרים יכולים לראות בתופעה הזאת עוד בעיה מוסרית. אנו יכולים לקרוא לצעירים עצלנים ולטעון שהם לא משקיעים כל מאמץ בעבודתם. אנו יכולים לדרוש מבחנים נוספים, שתוצאותיהם יורו בודאי שהציונים במבחנים נמצאים בירידה. אנו יכולים לחפש אחר צורות חדשות של ענישה על כך שתלמידים נכשלים בבית-הספר – עוד דרכים לכפות עליהם לבצע את שמוטל עליהם. אנו יכולים לדבר על "חזרה ליסודות", שמשמעותה הפיכת בית-הספר למקום אפילו פחות מושך ויותר מגביל מכפי שהוא כיום.
אלא שכחוקר תרבות ניתנה לי האפשרות לשהות במחיצתם של יותר ממאה מהתלמידים הללו בשעות שלא היו בכיתה, ופגשתי בהם בנסיבות מגוונות מאוד. לדוגמה, בפברואר ביליתי סוף שבוע אחד עם ביל, תלמיד צעיר שבשנתיים הראשונות של התיכון היו לו ציונים טובים, אבל בשנתו השלישית הוא איבד עניין בלימודים. ראיתי אותו כשלא טרח ללמוד למבחן בצרפתית, ונכשל. ראיתי אותו מדלג על שיעור ומשחק במשחק מחשב במקום לכתוב מאמר לעיתון בית-הספר. ראיתי אותו נענש בכמה שיעורים בשל איחורים ופטפוטים. אבל, אותו צעיר עצמו השקיע בסוף השבוע ההוא שעתיים תמימות בריצה במסגרת אימון כדורגל והשקיע יותר שעות ממה שאני יכול לספור במשחק שק חאקי (הוא גם לימד אותי לשחק היטב במשחק הזה, הישג לא קטן כשלעצמו), בישל ארוחת ערב נהדרת בבית, עבד חמש שעות מהירות במטבח המסעדה שבה הוא עובד, בילה זמן רב בבית במשחקים שהמציאו אחיו ואחותו הקטנים, גלש שעתיים והקדיש שלוש שעות נוספות להכנת טיול גלישה ביום ראשון. בבית-הספר הוא היה משתמט טיפוסי. מחוץ לבית-הספר הוא היה אדם עם עיסוקים רבים שאותם ביצע היטב ומתוך מחויבות. תבנית התנהגות זו הולמת עוד תלמידים רבים שצפיתי בהם. ראיתי צעירים מפעילים מחשבים ורוחצים סוסים. ראיתי אותם משחקים במשחקי וידאו מסובכים ומרובי חוקים. ראיתי אותם משחקים משחקי קלפים שלא הבנתי. ראיתי אותם נוהגים במשאיות בעלות הנעה קדמית במהירות מטורפת בדרכי עפר, ולאחר מכן מתקנים אותן, ראיתי אותם משחקים במחזות, פותחים את לבותיהם לפני מאות זרים. ראיתי אותם מתאבקים ומנגנים בפסנתר. היה לי העונג לראות אותם עושים דברים שהם אהבו מאוד לעשות ועשו אותם באיכות מופלאה. התלמידים שהכרתי היו קבוצה של אנשים מיומנים, אם כך מדוע המיומנויות, היכולות וההתלהבות הללו אינם נראים יותר בכיתה?
בבית-הספר שבו צפיתי הבחנתי בהבדלים בולטים בין שיעורים שטחיים ובין פעילויות חוץ קוריקולאריות מלאות חיים. אותם תלמידים שנעדרו רגשית מן השיעורים, קמו לתחייה לאחר סיום הלימודים. אנו המבוגרים אומרים, "אילו רק השקיעה בלימוד אלגברה את הזמן שהיא משקיעה בלהיות מעודדת…" ובכך אנחנו מתכוונים לומר שהם נכשלים באלגברה משום שהם ילדותיים. בדרך כלל אנחנו נוטים שלא לשאול את השאלה במהופך, ולבדוק למה הפעילויות האלה שהם אוהבים ראויות בעיניהם לכל-כך הרבה מאמצים? אנחנו לא מנסים לבדוק למה בית-הספר לא ראוי בעיניהם למסירות מהסוג הזה. אם אנחנו מעונינים לחפש אחר מקומות של אושר, מקומות שבהם תלמידים אינם מודעים לכמות המאמצים שהם משקיעים פשוט משום שהם מעורבים מאוד במה שהם עושים, מקומות שבהם בני עשרה לומדים מרצונם מיומנות מסובכת, מקומות שהצפייה בהם תוכל להיות למקור ללמידה לבית-הספר, כדורגל הוא בחירה טובה.
להלן אפרט שבע-עשרה סיבות מדוע כדורגל הוא מקום טוב ללמידה יותר מבית-ספר. אני משתמש בכדורגל כדוגמה לא משום שאני אוהב כדורגל. אני משתמש בו משום שאני שונא את הספורט הזה. כבר היה מי שאמר, שכדורגל הוא צירוף ,של שני הפנים הגרועים ביותר בחברה האמריקאית. אלימות ופגישות ועדה, אפשר להחליף "כדורגל "ב"מוסיקה"' או ב"תיאטרון", ומשמעות הדברים שאומר להלן לא תשתנה. זאת אומרת, שכשאני אומר שכדורגל עדיף מבית הספר, אני מתכוון לומר שאפילו כדורגל עדיף מבית-הספר.
1. בכדורגל צעירים נחשבים לשותפים חשובים לעשייה ולא לצרכנים פאסיביים. הגישה הזאת נדירה באופן קיצוני בחיי בן העשרה, אבל היא חיונית ללמידה ולהערכה עצמית. קבוצת כדורגל נבנית על-פי היכולות וההעדפות של השחקנים. אם אין בקבוצה אף אחד שיכול לזרוק כדור אבל יש בה שלושה רצים גבוהים רחבים ומהירים הקבוצה תתבסס על הגנה. לקבוצה כזאת לא תהיה התקפה שתתבסס על מסירות.
לעומת זאת, שיעור גיאומטריה צריך לעמוד בקצב שנקבע בתכנית הלימודים של המדינה, בלי להתייחס ליכולות, לעניין ולכישורים של התלמידים בכיתה, שחקני כדורגל יודעים שהם ורק הס צריכים לעשות את העבודה. התלמידים יודעים שהם נחשבים למוחות ריקים האמורים להתמלא בקצב ובחומרים שקבעו אחרים.
בספורט הלמידה היא אקטיבית. לא פאסיבית. בתמונה: ילדים מבקרים במוזיאון לא כי הם חייבים, כי הם רוצים.
2. בכדורגל מעודדים צעירים להצטיין מעודדים אותם לצאת מבית-הספר. בזאת אינני מתכוון לומר ששחקנים מתבקשים להתאים את עצמם לסטנדרטים חיצוניים, אלא שדוחפים אותם להגיע למקומות שהם מעבר להישגיהם הקודמים, להשתפר בהתמדה. בכדורגל אין "די טוב", אנו מברכים שחקנים על הישגיהם, אבל איננו מאפשרים להם להיות שאננים. אנו דורשים מהם להמשיך ולהשתפר.
בבית הספר תלמיד שהשיג ציון גבוה בנושא מסוים לא יצטרך לפגוש בו עוד לעולם.
3. בכדורגל צעירים זוכים לכבוד. שחקני כדורגל מקבלים הרבה מאד סימני הערכה, פרסים, מעילים, חגיגות בית-ספריות, תמונות קבוצתיות, פרקים שלמים בספר המחזור, כיסוי עתונאי, גביעים, הכרה של המחוז או אפילו של המדינה. כל הקהילה באה לצפות בהם ועורכת לכבודם תהלוכות ניצחון. כל הדברים האלה אינם נחלת התלמידים בשיעור מתמטיקה.
4. בכדורגל ההשקעה של הצעיר אינה משפיעה רק על ההצלחה האישית שלו היא משפיעה על חוזקה של הקבוצה, היא עשויה לגרום לעמיתיו השחקים ולמאמניו להודות לו על תרומתו או לכעוס על אדישותו; בכוחו של שחקן יחיד לגרום לחבריו להיות טובים יותר מכפי שהיו עשויים להיות בלעדיו, כל אלה אינם מצויים בעולם בית-הספר בשל הדגש על הצלחה אישית, ובכך אנחנו נוטלים מעולם בית-הספר גירוי חיוני לעבודה.
5. בכדורגל החזרה זוכה לכבוד. בתכנית הלימודים אנו נעים קדימה ללא הרף, ולתלמיד אין אפשרות לעשות את הדברים בפעם השנייה ולהשתפר. בבית הספר תלמיד צריך לעשות דברים חדשים בכל פעם שהוא מגיע לשיעור. בכדורגל השחקנים עושים את אותם תרגולים במשך העונה כולה, וכך הם משתפרים ועושים אותם טוב יותר. כך קל להם יותר ליישם את המיומנויות, והם מתחילים להשתמש במיומנויות הללו לביצוע מהלכים מורכבים יותר.
בכדורגל (וגם בכדורסל, בכדורעף, בטניס ובקראטה) זוכים לכבוד. זוכים גם לתת כבוד.
6. בכדורגל הלא צפוי קורה כל הזמן. שחקן יכול לעמוד מול אותו שחקן יריב עשרות פעמים במשך המשחק כולו. אך בכל פעם הוא יודע שהיריב שמולו עשוי לפעול באופן שונה מכפי שפעל קודם, ויהיה עליו להגיב מיד. הוא לא יכול לרחף, לאבד ריכוז לנוח ולהתבטל. כל שחקן כדרש להיות מעורב ושקוע בעבודתו. שחקן כשרוני שאינו משקיע במשחק מוערך פחות מעמיתו הכשרוני פחות והמעורב יותר ממנו במשחק. השוו את התיאור לעיל עם מה שקורה בשיעור רגיל – בעיני המורה הצלחה בשיעור פירושה התקדמות הכיתה על פי תכנית הלימודים והפרעות מעטות, מובן מאליו שבשיעור שכזה תשרור בעיה חריפה של אפטיה ואדישות…
בכדורגל אימונים נמשכים בדרך כלל יותר מ-50 דקות, ומסתיימים כשיש סיבה לסיימם. השחקנים ממשיכים להתאמץ עד שהם מצליחים לבצע את הדברים נכון או עד שהם מתעייפים.
אין סיבה אותנטית למה שיעור נמשך 50 דקות ולא 35 או 85 דקות, ואין סיבה ששיעור יתמשך אותו פרק זמן בדיוק בכל יום, לוח הזמנים של הכיתה נבנה בהתאם ללחצים שמגיעים מבחוץ, חוקי המדינה, כיתות אחרות, ואפילו לוח זמנים של הסעות. לוח הזמנים של כדורגל הוא פנימי. המאמן והקבוצה מסיימים כאשר הס חשים שסיימו.
7. בכדורגל עבודת הבית שונה באופייה מן המתרחש במהלך האימון. המשימות שמוטלות על תלמידי בית-הספר בבית דומות לאלה שמוטלות עליהם בכיתה. כדורגל דורש עבודת בית שהיא ריצה והרמת משקולות, שאינם נעשים באימון… השחקנים עובדים בבית, בונים את כוחם, ואז הם מביאים את מה שהשיגו בבית אל האימון, ומשתמשים בהישגים האלה לעבודה משותפת עם שאר חברי הקבוצה על מיומנויות מסוימות. העבודה בבית והעבודה הקבוצתית באימון הם שני דברים שונים, וכל אחד מהם אינו שלם ללא האחר.
8. בכדורגל רגשות וקשר אנושי הם חלק טבעי וצפוי של העבודה. כששחקנים מצליחים הם מאושרים. כאשר הם כושלים הם כעוסים. שחקנים אמורים לדבר זה עם זה בשעת המשחק. אבל בשיעורים אין לנו כלים להפיק תועלת משמחה או תסכול, במהלך השיעור התקשורת אסורה, חוץ מכמה אפשרויות מוגבלות מאוד לשיחה. כאשר אנו מושיבים שלושים תלמידים במקום אחד ודורשים מהם לא לתקשר ולא לצמוח זה בסיועו של זה או לעורר זה את זה להתקדם, אנו מבהירים להם כי הסיבה היחידה להיותם יחד היא יעילות כלכלית…
9. בכדורגל ניתנת לשחקנים האפשרות לקבוע את חוקיהם שלהם. הם בוחרים את ענף הספורט, שמעניין אותם וגם את התפקיד שהם מעונינים למלא בענף. בכיתה כמעט איננו מאפשרים לתלמידים לבחור. אנו נותנים לתלמידים מערכת מחייבת של שעורים, ואז אנו נותנים להם רשימה של משימות שהם חייבים למלא במסגרת השיעורים הללנ. בנינו את בית-הספר כארגון של דרישות. ספורט, לעומת זאת, הוא ארגון של אפשרויות, של הנאות שמוצעות לבחירה. כל הנאה כוללת סדרת דרישות ומשימות למידה קשות. אבל הצעירים מבצעים אותם ברצון, מתוך בחירה, מונעים בכוח המשימה שהציבו לעצמם לחפש את מקומם בעולם.
10. בכדורגל השחקנים הטובים יותר מלמדים את השחקנים הטובים פחות. לעתים הלמידה מודעת ומכוונת, אבל לרוב היא טבעית ונעשית ע"י מתן דוגמה, כל שחקן מוקף תמיד בשחקנים אחרים שיכולים לשחק טוב ואוהבים לשחק. לשחקנים הטובים מותר להשוויץ, כעצם הם נדרשים להשוויץ, כלומר להגיע ליכולת המרבית. השחקנים הטובים פחות צופים בהם, וכך הם לא רק לומדים מיומנויות אלא גם מקבלים השראה. הם רואים אדם שאינו רק מורה, הוא גם עמית שיודע מה הוא עושה ואוהב את מה שהוא עושה. בכיתה, לתלמידים הטובים לא ניתנת אפשרות להתקדם ולהשיג את התלמידים האחרים. הם מרוסנים ומוגבלים כדי שלא יחרגו מן הקצב הכיתתי.
11. בכדורגל מבוגרים יכולים להעניק לצעירים הרבה הנחייה ועידוד. מאמן שיש לו רק 9 מגינים לעבוד איתם במשך שעה, ילמד להכיר אותם היטב: הוא ילמד מה מניע אותם, מה הם יכולים ומה אינם יכולים לעשות. והשחקנים ילמדו לראות את המאמן בהקשר פחות פורמלי ויותר אנושי. כאשר מתעוררות שאלות, הם יכולים לשאול אותן בלי לחוש כאילו הם עומדים על במה כששלושים זוגות עיניים של תלמידים משועממים נעוצות בהם…
בואו ונודה באמת בסיסית: כיתות גדולות מקשות על תקשורת אישית.
בבית-ספר שהייתי בו היו 27 תלמידים בממוצע בכיתה, מה שנחשב לדי טוב, מפני שהממוצע הארצי הוא 31 תלמידים לכיתה. אבל כאשר הסתכלתי במסדרונות בתמונות הקבוצתיות של הספורטאים בארוכות הזכוכית שלהן, הבחנתי כי קבוצה ממוצעת מונה כ-13 שחקנים לכל מאמן, והיו גם אפילו קבוצות עם 10 שחקנים למאמן. הייתה תמונה אחת של המאמן פיליפס ושלושת עוזריו המוקפים ב-35 שחקנים. אם תמחקו מן התמונה את שלושת עוזריו, תקבלו תמונה של כל אחת מכיתות ההיסטוריה שלו, ליום הראשון של אימון הכדורסל לצעירים נרשמו 23 נערים מלאי תקווה – בסוף השבוע נותרו 17… ביום שני בבוקר אמר לי פיליפס שהוא מקווה שעוד כמה שחקנים ינשרו, כיוון שאי אפשר לעשות דבר עם 17 נערים. נכון מאוד. מדוע אנו מצפים ממנו לעשות משהו במשך 5 שיעורים ביום עם 34, 35, 40 תלמידים בשיעור?
הנחיה ועידוד. צילום: מרכז פרס לשלום
12. בכדורגל המבוגרים שמשתתפים במשחק מתעניינים בו באמת… המבוגרים המעורבים בכדורגל יספרו לך ברצון שהם אוהבים לשחק ולאמן, והם לא אומרים זאת במילים כפי שהם אומרים זאת במעשים, באופן שבו הם צוללים לפתור בעיות ולהעניק שבחים. אבל המורים שהתבוננתי בהם והמורים שהיו לי היו מתביישים עד מוות לומר שהם אוהבים את מה שעשו.
זה דורש הרבה אומץ לעמוד לפני 25 תלמידים שהגיעו לכיתה שלא מרצונם ולומר להם, "אתם יודעים לנתח את החזיר הזה זה הדבר הכיפי ביותר שאני עומד לעשות היום". מי שיעז לומר שהוא אוהב שירה או טריגנומטריה או תיאטרון או ביולוגיה, ייכנס אוטומטית למועדון "יורם החודש". וכך פעמים רבות אנחנו מחביאים את אהבתנו מאחורי תכנית הלימודים, ספר לימוד וכו', ואנו אומרים: "אתה ואני צריכים לעשות זאת ביחד, כיוון שכך אומר הספר", אנו מעמידים פנים שלא אכפת לנו, כדי שלא ניפגע משום שהתלמידים לא מתעניינים.
אבל רק באותן כיתות מעטות שבהן המורים אמרו במילים ובמעשים כאחד שהם אוהבים את מה שהם עושים, נעשו התלמידים מעורבים בלמידה. דיברתי עם הרבה תלמידים ועם מוריהם והוריהם על הדברים שהם אוהבים לעשות. אם זה צילום, גלישה, ציד או קריאה – פעילויות שדורשות מיומנויות אמיתיות. וכאשר שאלתי כיצד הגיעו אל תחומי העניין הללו, הם תמיד ענו שזה היה מישהו שגרם להם להתעניין בנושא ולא הנושא עצמו. הם הלכו בעקבות אדם שכיבדו שאהב את הנושא, והמפגש שלהם איתו הוא שגרם להם לגלות את התחום.
13. בכדורגל מחפשים אחר מתנדבים מהקהילה. שום תוכנת ספורט בבית-ספר תיכון לא הייתה מצליחה ללא עזרתם של עוזרי מאמנים, מדריכים ואנשים אחרים מן הקהילה, המתנדבים ללא תשלום. אנשים אלה מעניקים שעות על גבי שעות של עבודה לבית-הספר תמורת לחיצת יד, תלבושת וארוחה בסוף העונה, מתנדבים הם חלק טבעי של הפעילות האנושית.
בכיתה, לעומת זאת, כמעט שלא תמצא מתנדבים… אין כמעט בנמצא מבוגרים שמאמינים, כי מתמטיקה או כימיה מעניינים עד כדי כך שיתנדבו לעזור באופן קבוע בתחומים אלה, התחושה היא שאף אחד חוץ מה"מומחה" לא יוכל לתרום לדיון על רעיונות בכיתה.
ילדים רק רוצים לשחק. וללמוד.
14. בכדורגל יכולת אינה קשורה לגיל צעירים מוכשרים יכולים לשחק בקבוצה. בשיעור 'אנגלית בכיתה ט', תלמיד מצטיין אינו יכול לעבור את שאר התלמידים בכיתה, גם אם יתמודד בהצלחה עם משימות שמוטלות על תלמידים מבוגרים ממנו. כאשר תלמיד מחליט להצטרף לקבוצת כדורגל, הוא יזכה להשגחה של כמה מאמנים, ואם הוא טוב באמת הם ידאגו לכך שהוא יתקדם במהירות. בכיתה לעומת זאת, אם תלמיד הוא טוב באמת ובעל שאר רוח, יבחין בכך אדם אחד וייתן לו ציון מצוין. אבל זה לא הישג גדול כל כך, משום שהמצוין הזה יינתן גם לתלמיד שפשוט מילא את המשימה שהוטלה עליו ללא שום שאר רוח.
15. קצב ההתקדמות בכדורגל אינו קשור בשום צורה להתקדמות מקבילה בתחום אחר. נער שהוא שחקן כדורסל בינוני ושחקן כדורגל מצוין, לא תשמע מאמן אומר עליו שהוא צריך להישאר בקבוצה הבינונית בכדורגל, כדי שלא יחרוג מהרמה הממוצעת של ציוניו, מה שכן תשמע זה את המאמן אומר "בוא לשחק ברמה הגבוהה, אנחנו זקוקים לך". האם שמעת מימיך מורה לאנגלית מגייס תלמיד ואומר לו "אנחנו זקוקים לך בכיתה הזאת"? האם שמעת מימיך מורה למדעים אומר "הנוכחות שלך חיונית להפעלתו של השיעור, לא נהיה במלא כוחנו בלעדיך"?
16. כדורגל הוא יותר מסכום חלקיו. שחקנים מתאמנים במהלכים ספציפיים שפעם אחר פעם, אבל הם יודעים שבסופו של דבר העבודה שלהם היא לחבר את כל המהלכים הללו יחד. בבית-ספר אנו לא עושים את החיבור ומתייחסים לכל חלק בנפרד. איננו מראים לתלמידים כיצד סופר יכול להשתמש בידע המדעי שלו, איננו מספרים להם שהיסטוריון אולי ירצה לדעת על מקצועות הבנייה. איננו מראים להם כיצד מכונאי ייהנה מהידע שלו על היסטוריה אמריקנית. איננו מאפשרים לתלמידים שלנו לראות את הדרכים שכל התחומים השונים יכולים להתחבר לחיים מרתקים ובעלי ערך. אנחנו מעמידים פנים שאין קשר בין החלקים.
17. בכדורגל ההופעה לפני קהל היא חלק טבעי של העבודה. ההופעה לפני המשפחה והחברים היא גורם מניע לספורטאים רבים שהכרתי. הסיכוי לכישלון היה גורם מניע בפני עצמו – אף אחד אינו רוצה להיות מובך לפני קהל… תלמידים אלה העניקו שירות חשוב לקהילה הקטנה שלהם, עם יותר מאלף אוהדים בכל משחק, והם לקחו את האחריות הזאת ברצינות. העבודה בבית-הספר לעומת זאת, מבוצעת ומוערכת ללא קהל, ההצלחות והכישלונות בלתי נראים ואין להם כל השלכה על שמחתם של האחרים.
אף אחת משבע-עשרה הסיבות לעיל כשהיא לעצמה אינה שיקוי קסמים לסביבה לימודית טובה. אבל כאשר מסתכלים על כל השבע עשרה כמכלול אפשר לראות כי יש הרבה נקודות לטובת הכדורגל כתבנית חברתית ללמידה. אינני בא לטעון שאנו צריכים לוותר על בית-הספר ולהתמקד בכדורגל. מה שאני כן אומר הוא, שהכדורגל מספק לנו מודל ללמידה של מיומנויות מורכבות, מודל שקיים גם בתחומי ספורט אחרים, בתיאטרון, במועדוני תלמידים, במוזיקה ובתחביבים, וזה מודל שעובד, שמזמן אפשרות להעברת מיומנויות ואושר ממבוגר לצעיר ומצעיר לצעיר אחר.
יש שאלות?
למה רק 17?
[c
ילדים טובים משחקים כדורגל.
