ידע הוא הכוח היחיד שיכול לשנות את העולם

לפני כמה שנים העברתי את ההרצאה שלי "הגזר במקום המקל" לאוהדי קבוצה גרמנית מסוימת. אותם אוהדים היו מתנגדים באופן נמרץ לזרמים ניאו-נאצים שבאו לידי ביטוי בכדורגל הגרמני.

לקראת סוף ההרצאה הרימה אחת האוהדות יד ובאנגלית שבורה אך נחושה אמרה לי: "If I will meet neo-Nazis I will fight them with my fists." היא הוציאה משרוולה שני אגרופים קטנים, למקרה שלא הבנתי אותה. הסתכלתי בהערצה על הבחורה הצעירה, מלאת האש שישבה מולי. "ומה אותם ניאו-נאצים יעשו בתגובה לאגרופים שלך?" שאלתי אותה. היא השתתקה.

אלימות היא סינדרום של מחלה

בימים האחרונים אני מקבלת המון הודעות בנוגע לאירועי הקשיים האחרונים. אני קוראת את הזעזוע העמוק מהתנהגות האוהדים, את מחול הכתבות והסיקורים ואת ההצעות היצירתיות לענישה. ואני מתעקשת כאן כפי שאני מתעקשת כבר שנים:

אי אפשר לנצח אלימות בענישה.

כאשר כוח פוגש כוח, עוצמת המפגש ביניהם תהיה סך הכוחות המופעלים. הכוח אף ייצר עוד התנגדות, שתייצר עוד אלימות וחוזר חלילה. זו הטענה הכי לא פופולרית לטעון כרגע, אבל אני מבקשת שנעצור, ננשום עמוק, ונתחיל תהליך חינוכי ארוך.

כשאני נכנסת ללמד קורסים בנושא אלימות באקדמיה, אני מבקשת מהסטודנטים לזכור הנחת יסוד מרכזית: אלימות היא סינדרום של מחלה. וכמו ברפואה, על מנת למנוע אלימות צריך קודם להבין מה הם הגורמים שלה. רופא טוב הוא רופא שירשום את התרופה המדויקת לבעיה. רופא לא טוב ייתן בדיוק אותה תרופה לכל הבעיות, ועל ידי כך, יחמיר, ברוב המקרים, את הבעיה.

הרפואה המונעת של הספורט

בעשרים השנים האחרונות התפתחה הרפואה המודרנית, ומענף שהמטרה שלו הייתה לטפל במחלות, המטרה של הרפואה היום היא למנוע מחלות. אותו דבר אמור לקרות גם במחלות חברתיות.

הנהלות של משרדי ספורט, הנהלות ענפים והנהלות מועדונים צריכים לכתוב יחד תוכניות למניעת אלימות המבוססות על מדע שנאסף לאורך עשרות השנים האחרונות באקדמיה. תיאוריות בסיסיות מתחום הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה, הקרימינולוגיה ופתרון סכסוכים הוכחו כיעילות בעבר.

מושגים כמו "חיזוקים חיוביים", "סוכני חברות", "מודלים לחיקוי", "תיאום ציפיות", "צדק מאחה" ו"גישור" צריכים להתחיל להישמע במסדרונות ההנהלות הרבה יותר מאשר נשמעים בהם דברי זעזוע.

הרבה יותר קל לצעוק ולהפנות אצבע מאשימה. מאוד קל להרים ידיים. אבל אסור לנו להגיד ש"אין מה לעשות". ניהול נכון לא מגיע מהבטן – הוא מגיע מהראש. זה הזמן לתוכניות לטווח ארוך. הידע קיים.