ועדת סטרשנוב

בחודש יולי הוזמנתי לועדת סטרשנוב, הממונה על ידי משרד החינוך והמדינה לטפל בבעיות האלימות בספורט. בודעה טענתי כי בבואנו להמליץ על שינויים בכדורגל הישראלי, עלינו להתבסס על דו"ח ועדת טיילור, שהוקם לאחר אסון הילסבורו. משתי סיבות. ראשית, אלימות הכדורגל שהייתה נפוצה באנגליה בשנות השבעים והשמונים הייתה חמורה אלפי מונים מזו המוכרת לנו בישראל כיום. אוהדים היו נוהגים לקרוא קריאות מעליבות כלפי השחקנים והשופטים, אפילו קריאות גזעניות חמורות באופיין, כלפי שחקנים זרים. כמו כן נהגו האוהדים להשליך לכיוון המגרש חפצים מסוכנים. כאשר אסרה המשטרה על הכנסת חפצים ליציעים, מצאו האוהדים שיטה יצירתית לפגוע פיסית באנשי המשחק, והיו משליכים לעברם מטבעות כסף, שקצוותיהם חודדו, כדי לגרום לפציעה חמורה. ועדת טיילור הצליחה לטפל בבעיות חמורות אלה. שנית, דו"ח ועדת טיילור הייתה מהפכנית מכייון שהטון שליווה אותה לא היה מעניש וממדר, אלא קרא לעידודם של האוהדים, והפיכתם ההדרגתית לאוהדים תרבותיים, הנהנים מפעילות שעת פנאי כמו תיאטרון, קולנוע וכדומה.

בארץ אומנם נעשה ניסון לאמץ את הדו"ח, אולם הטון המכיל והמפרגן שאפיין אותו, אבד. כך נותרו רק המלצותיו הטכניות של הדו"ח ללא הלב הפועם שלו. לא יעזור רק לשפר את המתקנים. כדי להביא לשינוי בהתנהגות האוהדים, יש להסביר להם גם מה המשמעות בלהיות "אוהד טוב".

את פרוטוקול הישיבה המלא, ניתן לקרוא כאן.