תודות

כמעט 7 שנים עברו מאז שפירסמתי את הספר הזה. כל כך הרבה דברים השתנו באנגליה מאותו יום בחודש אפריל 2008, שבו סיימתי את עבודת המחקר שלי וחזרתי לישראל. המפלגה השמרנית עלתה שוב לשלטון. מרגרט תאצ'ר בינתיים הלכה לעולמה, האולימפיאדה התארחה בלונדון הבירה ודיוויד קמרון הספיק להתנצל בפני אוהדי ליברפול על העוול שנגרם להם בעקבות אסון הילסבורו. לפעמים אני חושבת שהתקופה שבה גרתי באנגליה בכלל היתה המצאת הדמיון או חלום בהקיץ. וביותר ממובן אחד, השנה ההיא אכן היתה כזו; חלום. אבל בכל פעם שהנבחרת האנגלית שוב מפסידה בטורניר גדול,  חוזרות אלי ברגע פניהם הנעלבות של תושבי הממלכה והתחושה הקשה בבטן מזכירה להם שללא ספק היתה זו מציאות. החלום לכתוב ספר על הכדורגל האנגלי הפך למציאות בעזרתם של כמה אנשים טובים.

תודה להורי הנפלאים, שוש ושלום, על התמיכה, האהבה והאמונה המלאה. לאחי  איציק, אשתו דיאנה ובניהם ליאור ואלון, על החום שהמרחק לא יכול לו. לסבתי שולה גאנם על אומץ הלב שהורישה לי, אני נושאת את שמה בגאווה. לאלי, אחי הקטן שהספיק בינתיים להתחתן עם נעמה הנפלאה, תודות על החוכמה האינסופית שאצורה בך ועל ההדרכה במשעולי הכדורגל, אותם אני לא תמיד מבינה. האם ידעת לפני ארבע עשרה שנים, כשגררת אותי לראשונה למשחק של הפועל באר שבע, שכך זה יגמר? תודה לכל אוהדי הפועל באר שבע, על שלימדתם אותי אהבת כדורגל אמיתית מהי. אתם חלק מהמשפחה שלי.

אני מבקשת להודות למחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון על התמיכה האינטלקטואלית לאורך השנים.

תודה לאביב הברון ואבי זורנזון מאתר האינטרנט של ספורט 5 על ההזדמנות שהעניקו לי לחלוק תובנות על כדורגל עם קהל הקוראים האינטליגנטי והידען שלהם. תודה לקהל הקוראים על הדיון הפורה, התמיכה וגם על הוויכוחים, שלימדו אותי רבות. תודה לענת קורן מעלונדון ולמירן שפילברג מזמן הנגב על האפשרות לכתוב עבור העיתונים הנפלאים שלהם. ללא הכתיבה האינטנסיבית לקהלים כל כך שונים, הספר היה נראה אחרת. תודה לאורי מאיר, המו"ל של רסיס נהרה, בה פורסם לראשונה הספר בעותק קשיח. תודה לעורכת המדהימה מירי פלד, שהצליחה ברגישות ואינטליגנציה להוציא מים מערמת הסלעים שהיה הספר הזה בתחילת הדרך. אבי זורנזון תירגם את דו"ח ועדת טיילור שמצורף לספר זה. תרגום זה הוא ללא ספק התרומה החשובה יותר של הספר. אבי מלר תרם מאנציקלופדיות ידיעותיו כדי לערוך את הספר מן הבחינה המקצועית. אם נותרה בספר טעות לאחר עבודתם הנפלאה של אלה – היא שלי בלבד.

תודות אינסוף לכל האנשים שהסכימו להתראיין, לספר ולתרום מניסיונם ומן הידע שלהם על כדורגל. בעיקר תודה למנהלי האקדמיות של ארסנל וצ'לסי, שעשו את הבלתי ייאמן ופתחו את הדלת. תודה לכל העובדים באקדמיות של ארסנל, צ'לסי, קווינס פארק ריינג'רס וצ'רלטון, על הסבלנות והעזרה. תודה למשפחות, להורים, לחברים ולשחקנים באקדמיות אלו.  תודה לאלן ספטון, מנהל המחלקה למען הקהילה בארסנל, גם על העבודה המדהימה שהוא עושה וגם על שאפשר לי לעקוב אחריה בשיטתיות. תודה למשפחות סהר ופלוש, על הקרבה, הפתיחות והחברות.

תודה לכל החברים באנגליה; ליובל ולכל משפחת ראבורן הנפלאה, על שהייתם לי משפחה בלונדון. תודה לשמרית ומשפחת מנינג על שהייתם לי משפחה בליברפול. תודות לעידן, יובל, קארן, עמית ואסף על שהסכמתם להיות חבריי בעיר הרחוקה. תודה לחברים בישראל שעודדו כל העת; לאבנר סמיד, אדיר מלמד, אייל חטב, אילנה קוריאל, הדס הוידה, כרמית שמולביץ, ליאן וילדאו וצביקה כהן. ובעיקר תודה לשימי פרידמן, עמית ללימודים אבל בעיקר שותף לדרך וחבר; תודה לנמרוד לס, שלמרות המרחק תמך בי כל הזמן. נימי, לולא שיחות הטלפון שלך בכל יום במהלך השבועות הראשונים, אני לא יודעת איך הייתי מצליחה לאזור אומץ כדי לצאת מהבית.

תודה לויקו חדד שנתן את המפתח לשער שכבר נראה נעול. תודה לאמנון רז מההתאחדות לכדורגל על העזרה: "קוראים לו אריק, הוא האיש שלנו באנגליה, תתקשרי אליו" – ומאותו רגע הכול השתנה. אין מספיק מילים כדי להחמיא, להודות ולשבח את האיש הנפלא הזה. אריק יהלומי, שבמהלך אותה תקופה נודע בכינויו "אריק פּוֹטר", היה עבורי לא פחות מקוסם. איש שידיעותיו רבות, קשריו ענפים ולבו רחב כסך שטחיהם של כל מגרשי הכדורגל באנגליה. אריק, עבורי כדורגל אנגלי הוא רִיק בלעדייך, ואתה ממלא אותו.

ועוד שלוש תודות שלא הספקתי להכניס לספר: תודה ענקית למשפחת אלתר: אמנון, עדנה, טליה ודורון, על התמיכה הבלתי מסויגת והאהבה הבלתי נגמרת.  תודה לרן וללילי, אהוביי, שדי במבט אחד בעיניהם הנוצצות כדי להבין שעם כל ההנאה שבחיפוש אחר ריגושים בעולם, אין כמו לחזור הביתה.

תודה למתן גילור ולאיה כהן שקראו את הספר לקראת פרסומו כאופן אלקטרוני והעירו על עשרות שגיאות שהיו בגרסה הקודמת.

תודה לכולכם

שלומית גיא

באר שבע 2015