המלצות למאמן בעקבות המצב הבטחוני

השבוע קיבלתי ממנהל בית ספר לכדורגל את ההודעה הבאה: 

שלומית, שלום. אחד הילדים המתאמנים אצלי (כיתה ג') אמר/פלט/צעק במהלך האימון "מוחמד ההומו". המאמן לקח את הילד לצד הבהיר לו את משמעות וחומרת המילים והחזיר אותו להמשך האימון. איך אנו צריכים לנהוג במקרה והתבטאות גזענית חוזרת באימון הקרוב, האם בהחמרת הענישה או שוב בדיבורים והסברה? 
האם צריך לעניין אותנו האם הילד מבין/ לא מבין את המשמעות או לחנך אותו שהתבטאויות שהוא לא יודע מה משמעותם פשוט לא מגיעות לאימון. תודה ובתקווה לחדשות טובות. 
 
וכך עניתי:
הספורט, אנחנו יודעים, הוא במקרים רבות ראי המשקף את התרבות שלנו. כאשר ילדים נחשפים יום אחר יום, באופן כל כך אינטנסיבי לחדשות, לתמונות קשות ולהתלהמות באמצעי התקשורת (המוסדיים ובאינטרנט), קשה לצפות שביטויים כאלה ואחרים לא יגיעו גם לספורט. עם זאת, אי אפשר לעבור על התבטאויות מהסוג הזה ללא תגובה. הנה המלצתי למאמנים, הורים ומנהלים המתמודדים מול הסיטואציה.
 
ראשית, התגובה כלפי הילד חייבת להיות מיידית. אם התבטאות כזו קורית במהלך אימון או משחק, אני ממליצה לקרוא לילד מיידית ולא לאפשר לו לחזור לשחק.
מיד לאחר מכך, יש להזמין את הילד לשיחה. אלימות וגזענות הם במקרים רבים תוצאה של חוסר בטחון של התוקפן. ילדים בכיתה ג' לא יודעים איך להתנהג ומה לעשות לנוכח המצב. הם מפחדים. ילדים רואים את ההורים שלהם ודמויות אחרות עליהם הם סומכים, כועסים וחסרי בטחון. זה בוודאי מייצר חוסר בטחון בעולמם. עבודה חינוכית לא יכולה להיעשות מבלי אמפתיה: כלומר, מבלי להסתכל על המצב מנקודת המבט של הילד. הייתי מפנה את הילד לשיחה עם איש חינוך/ פסיכולוג, אם יש לכם כזה במחלקה. הוא ינסה להבין את הפחדים של הילד ויעזור לו להתגבר עליהם. שימו לב: הרבה פעמים אנחנו מזמינים ילדים ל"שיחת בירור" כדי להרביץ בהם את תורתנו. לא לשיחה כזו אני מתכוונת. אני מתכוונת לשיחה בה באמת מבררים מה מכאיב לילד ומנסים לעזור לו. גם מבוגרים מתקשים להתמודד עם המצב היום, קל וחומר ילדים. במצבים שמשפיעים על כל הילדים, כמו גל הטרור הנוכחי, כדאי לנסות להביא איש חינוך/ פסיכולוג שיחזיר את תחושת הביטחון לכל הילדים. לאחר שתחושת הבטחון תחזור אל הילד, אפשר להבהיר לו עד כמה חמורה ההתבטאות שלו.
בכל מקרה, אם התנהגות כזו חוזרת, זה הזמן "לשבור את הכלים". להעניש את הילד (גם כדי שילדים אחרים יראו) אבל לא להפסיק את התהליך החינוכי. כדאי לשתף גם את ההורים, כדי שיתמכו בתהליך.
 
חשוב לזכור:
– אפס סובלנות לאלימות וגזענות. אבל אפס אלימות לא בהכרח אומר ענישה, אלא התערבות בכל פעם שעולה צורך.
– ענישה ללא תהליך חינוכי תגרום לילד להפסיק את ההתנהגות עליה נענש בכל פעם שנמצא מבוגר בסביבה. אבל כאשר לא יהיה גורם מפקח, ההתנהגות תמשך. 
– הפסקת התנהגות אלימה היא תוצאה של הבנה של חומרת המעשה. הבנה כזו תושג רק כאשר האדם חש תחושה של בטחון. חשוב להחזיר לילדים את תחושת הבטחון האישי.
 
בהצלחה!
להתייעצויות נוספות ניתן לפנות לכתובת: [email protected] או לטלפון 050-7607699.
ילדים רק רוצים לשחק