"ככל שעמוקים יותר היסודות, חזקה יותר המצודה" (הכיתוב בכניסת השחקנים באצטדיון האמירויות)

 

א.

העונה החדשה של האקדמיות נפתחת. מהיום והלאה יהיה סדר היום של הילדים קבוע: הצעירים יגיעו לאקדמיות בשעות אחר הצהריים, כשהם לבושים באימונית ומצוידים בנעלי הכדורגל שלהם. באנגליה תקף חוק חינוך חובה עד גיל שש-עשרה בלבד. אלו שהשלימו לימודיהם במסגרת החינוך הכללית יתעוררו בחדריהם בבוקר, ילבשו אימונית, יסדרו את התיק ויגיעו לאקדמיה. במתחם חדר האוכל הם יפגשו את חבריהם לקבוצה. הם יפטפטו על התוכנית ששודרה אתמול בטלוויזיה, או על משחק הכדורגל שראו יחד בסוף השבוע. בחצי השעה הראשונה הם יכינו לעצמם ארוחת בוקר של אלופים: קורנפלקס עם חלב בתוספת פירות העונה. אחר כך יתיישבו בפינת הטלוויזיה, ילעסו ויקשקשו על הקליפ החדש של מדונה, בריטני ספירס, או כל זמרת אחרת שיראו בערוץ המוזיקה. ואז יעברו לערוצים שמשדרים ספורט עשרים וארבע שעות ביממה. הם מוכרחים להיות מעודכנים – גם במוזיקה, גם בתוצאות הספורט האחרונות. לאחר מכן הם ירדו לדשא לאימון ראשון של בוקר, שבו יעבדו איתם על טכניקה, מהירות ועבודת צוות. אחר כך הם ילכו להתאמן בחדר הכושר כמה שעות. כדי להרפות את השרירים הם ייכנסו לאמבטיות קרח. אין בריא מזה, כך אומרים.

לאחר האימון הראשון, הם יחזרו לחדר האוכל לארוחת הצהריים. הם יבחרו מהמזנון השופע פסטות שונות, תפוחי אדמה ממולאים ובשר. אוכל בריא שיחזיר להם את האנרגיה שהוציאו בבוקר, ועוד יוציאו, אם יש להם אימון ערב. בחדר האוכל הם יפגשו גם את שחקני האקדמיה הצעירים שכבר חזרו מבית הספר. האקדמיות מחולקות לכמה שנתונים. הקטנים ביותר הם ילדים עד גיל שש, אחריהם ילדים שגילם עד שמונה, עד עשר וכן הלאה עד גיל שש-עשרה. בשנים הראשונות מתמקדים עם הילדים במיצוי פוטנציאל אישי וגיבוש יכולות אינדיבידואליות. הם מוצמדים לכדור לאורך כל האימון, כך שהם באופן מילולי גדלים עם הכדור בין הרגלים, לומדים לראות בו איבר נוסף בגופם. עם השנים מלמדים אותם גם לשחק כחלק מקבוצה. הבוגרים החתומים באקדמיות נחשבים "מקצוענים" לכל דבר ועניין; הם זוכים למלגה חודשית נדיבה ולמעמד של שחקני מועדון. ההתקדמות שלהם נמדדת לפרטיה על ידי אינספור אנשי מקצוע, ביניהם מאמנים, מדריכי כושר, דיאטנים, פסיכולוגים, אנשי חינוך וחונכים אישיים. האימונים והמשחקים מצולמים במצלמת וידיאו, נערכים ומועלים לאתר אינטרנט, ושם מקבל השחקן נתונים על המשחק שלו: מהירות, יחס מסירות-איבודים, עבודה עם וללא כדור ועוד. אחת לשבוע נערכת פגישה בין השחקן לחונך האישי, שמטרתה ניתוח ביצועים. בסופה של הפגישה רושמים השניים נקודות לשימור ונקודות לשיפור, עד השבוע הבא.

לאחר ארוחת הצהריים ינוחו הילדים קמעה מול הטלוויזיה או המחשבים, הצעירים יסיימו את שיערו הבית, ואז יעלו כולם לאימון ערב מסכם. לכל קבוצה יש שני מאמנים, מאמן כושר, רופא ומאמן שוערים. השוערים מתאמנים בנפרד ומצטרפים לקבוצה רק לקראת סוף האימון. האימונים מתוכננים להיות מורכבים מבחינה מתודית על מנת לספק לשחקנים גירוי שכלי בנוסף לגירוי הפיזי. האימון לא יסתיים עד אשר כולם יבינו את התרגיל, ויבצעו אותו בשלמות. אחר כך הרפיה, ואפשר ללכת לנוח בבית.

פעם בשבוע הם נפגשים ללא האימוניות. בכיתות קטנות מלמדים אותם תזונה נכונה, אנטומיה ופיזיולוגיה, התנהלות עם אמצעי תקשורת וניהול כספים. את הזרים מלמדים אנגלית ואת אורח החיים המקומי. שפים מקצועיים מלמדים ילדים לבשל לעצמם אוכל בריא, ואנשי מקצוע מכל התחומים מגיעים כדי לספק לתלמידים שיעורי הכשרה מקצועית, למקרה שלא יצליחו להשתלב בליגת הכדורגל במדינה. שחקן שרוצה להיות קבלן בניין אם לא יהיה כדורגלן, מקבל, אחת לשבוע, שיעור פרטי עם קבלן מקומי. אלה שכן יצליחו להגשים את החלום, מוכשרים להיות שחקני כדורגל אנגליים למופת, על המגרש ומחוצה לו; הם ידעו מה לאכול, איך להתנהג מול מצלמה ומה להגיד בחברת זרים.

בסופי שבוע נפגשות הקבוצות למשחקי ידידות מול אקדמיות אחרות. ההורים מגיעים לראות ולמחוא כפיים לכישרונות הצעירים. אם מזג האוויר נעים, הבוקר הופך לחוויה ממש. המשפחות מגיעות עם כיסאות מתקפלים, סלי פיקניק וקפה, ומתיישבות על הקווים. הנהלת האקדמיות מעודדת אותן שלא להתערב במשחק. "עבודה טובה", ו"קדימה ילדים", הן קריאות העידוד השכיחות. אם שחקן בועט באופן לא מדויק או מאחר לכדור, מוחאים לו ההורים על הקווים כפיים כדי לעודד אותו להמשיך ולהתאמץ, קוראים: "חוסר מזל, רק חוסר מזל, בפעם הבאה תצליח יותר!". המשחק עצמו מנוהל על ידי שופטים, ילדים גם הם, שלומדים בבית ספר מיוחד לשיפוט כדורגל. האקדמיה לא מתערבת בעבודת השיפוט שלהם, וכיוון שמדובר במשחקי ידידות טעויות נסלחות במהירות.

כשנגמר המשחק, ממהרים השחקנים הצעירים להתרחץ ולעלות על הרכב שייקח אותם אל מסך הטלוויזיה בבית, כדי שיוכלו לצפות במשחק של הקבוצה הבוגרת. אולי למחרת יגיע אחד משחקני הקבוצה וינתח אתם את המשחק, אז עכשיו עליהם ללמוד בדריכות כל מהלך. בלילה הם יחלמו על היום שבו יעלו סוף-כל-סוף לשחק כמקצוענים. אז הם יקבלו חולצה ומספר משלהם, וחמישים אלף אוהדים יקראו בבת אחת את שמם. אולי הם יבקיעו שער בדקת המשחק האחרונה, אולי יעצרו פנדל. הם יהיו גיבורי היום וכל עיתונאי מקומי ידע לאיית נכון את שמם, כל צוציק בן ארבע יוציא את האצבע מהפה וימחא להם כפיים. בלילות הטובים פחות הם חוששים מן היום שבו יגיע לאקדמיה כישרון זר שמשחק בעמדה שלהם, או היום שבו יסיימו את הכשרתם באקדמיה ולא ימצאו קבוצה מקצוענית לשחק בה. זה קורה. בממוצע, מכל אקדמיה מוחתמים רק שני שחקנים בקבוצה בפרמיירליג. הרוחות עוד מספרות על אותו שנתון מופלא במנצ'סטר יונייטד שהצמיח את דיוויד בקהאם, האחים נוויל, ראיין גיגס וכישרונות אחרים שהביאו ליונייטד את האליפות – אבל מחזורים כאלה הם נדירים. מבין אלה שלא יוחתמו בפרמיירליג, בעלי המזל ישחקו בליגות נמוכות יותר או במדינות עם כדורגל מוצלח פחות. אלה שלא יצליחו, ייפלו על המצע הנוח שהאקדמיה מספקת, ויהפכו לקבלני בניין. אולי עיתונאי ספורט.

ב.

לפני שהיו למועדוני כדורגל באנגליה "אקדמיות", היו להם מחלקות ילדים ונוער. עד 1984 מחלקות אלה נקראו "בתי ספר למצוינות", והן היו מאמנות ילדים מגיל תשע ומעלה. למרות שכמה שחקנים מצוינים אכן יצאו ממסגרות אלה, זה לא הספיק כדי להפוך את הנבחרת האנגלית לאימפריה שמקבלי ההחלטות דאז חשבו שהיא אמורה להיות. חוסר ההצלחה של הנבחרת להגיע להישג מרשים מאז אמצע שנות השישים של המאה הקודמת עמד לנגד עיניי אנשי משרד הספורט הבריטי והליגה האנגלית, כאשר הוחלט בשנות השמונים לפתוח "אקדמיות לכדורגל". באופן גס, ניתן לחלק את התפתחות האקדמיות מאז לשלוש תקופות.

באקדמיות שנפתחו באמצע שנות השמונים החלו לאמן ילדים כבר החל מגיל שש. בתקופה זו כל אקדמיה עבדה בצורה עצמאית, עם מעט פיקוח של הנהלת הליגה. כל מועדון היה אדון לעצמו, והכללים בנוגע לאיתור ואימון שחקנים לא היו קבועים וברורים. כמו כן, מחירי השחקנים באותה תקופה לא היו אלה המוכרים לנו כיום, ולכן השקעה בפרויקט הזה לא עמדה בראש סדר העדיפויות של המועדונים.

עונת המשחקים 1992/1993 היתה קריטית עבור האקדמיות. בעונה זו החלה לפעול ליגת הפרמיירליג, כפי שאנו מכירים אותה כיום. הנהלת הליגה החדשה החלה לפקח באופן מסודר וצמוד הרבה יותר על התפתחות הכשרת הילדים הצעירים. היא פרסמה ספר כללים שנשלח לכל מאמן, הורה ושחקן באקדמיה, הציבה תנאי תחרות שווים בין האקדמיות של כל המועדונים, וכן הבהירה את חשיבות התכנון לטווח הארוך. הכסף הגדול שנכנס מהסכם שידורי המשחקים בטלוויזיה אפשר למועדונים בליגות הראשונות להקציב כספים שלא היו להם בעבר לתכנון ופיתוח, וכל מועדון בארבע הליגות הראשונות החל בטיפוח אקדמיות וקולג'ים לנוער. בבריטניה כולה פעלו כמה עשרות אקדמיות ברמות מקצועיות שונות. ההשקעה בצעירים באותה תקופה החלה מוכיחה עצמה מהר מאוד. המרוויחה הגדולה מההשקעה ב"פוטנציאלים" היתה מנצ'סטר יונייטד, שהוציאה במחזור אחד את דיוויד בקהאם, פיל וגרי נוויל, פול סקולס וריאן גיגס. האקדמיה של ליברפול הוציאה את מייקל אואן וסטיבן ג'רארד, צ'לסי הוציאה את ג'ון טרי, ארסנל את אשלי קול. גם האקדמיות הקטנות רשמו בלוח התוצאות שלהן הצלחה לא מבוטלת. זו של אברטון הוציאה את ג'ימיי קרגר, סאות'אמפטון הוציאה את ויין ברידג', לידס יונייטד הצליחה יפה עם פול רובינסון ואלן סמית', בורנמות' הקטנה הצמיחה את ג'רמיין דפו, וּוסטהאם עשתה זאת בגדול עם ג'ו קול, ריו פרדיננד ופרנק למפארד, שלושה שחקנים בקבוצות הטובות במדינה, ושחקני נבחרת מובילים. מעבר לגאווה המועדונית שאי אפשר לזלזל בה, המאפשרת לתלות תמונות של שחקני נבחרת אנגליה בלובי של אקדמיות להגברת המוטיבציה של זאטוטים בני שש, לַמכירה של השחקנים האלה מתלווה גם הרבה מאוד כסף; כסף שמאפשר את המשך קיום האקדמיה ואף עוזר לניהול השוטף של הקבוצה הבוגרת.

התקופה השלישית מתחילה בשנת אלפיים ונמשכת עד היום. זוהי תקופה שיש לה יתרונות רבים, שכן המקצוענות באקדמיות הולכת וגדלה; האקדמיות הגדולות במדינה, המבינות כעת את הפוטנציאל הטמון בשחקנים צעירים, משקיעות כסף רב על מנת להשוות את תנאי האימון של ילדי האקדמיות עם תנאי האימון של הקבוצה הבוגרת. כך, בכל אקדמיה גדולה אפשר למצוא חדר כושר, בריכה, מטבחים, חדרי מחשבים ואנשי צוות רבים.

אולם לתקופה הזו יש גם מאפיינים שליליים. בניית אקדמיה דורשת תכנון לטווח ארוך ומקורות כלכליים משמעותיים המובטחים לאורך זמן. הלימוד באקדמיות אינו כרוך בתשלום, כך שבטווח הקצר הילדים אינם מקור הכנסה. האקדמיות מקבלות תקציב ממשרד הספורט הבריטי, מהפרמיירליג וממועדון הכדורגל שלהן. משרד הספורט הבריטי והפרמיירליג מעניקים לכל אחת מאקדמיות סכום דומה, ולכן ההבדלים בין האקדמיות הם תוצאה ישירה של תקצוב המועדון, בתאם ליכולותיו הכלכליות. כמו כן, חלק גדול מהתקציב של קבוצת פרמיירליג ומתקציבה של אקדמיה מגיע מהסכם עם רשת סקיי, המשדרת את המשחקים בטלוויזיה. קבוצה שיורדת ליגה מפסידה חלק משמעותי ביותר מהתקציב השנתי שלה. לכן, אקדמיות של קבוצות קטנות, שנאבקות בכל שנה או שסביר שיאבקו באחת מחמש השנים הבאות נגד ירידה לליגה השנייה, מאבדות היכולת להתחרות מול האקדמיות הגדולות, שתקציביהן מובטחים. ומכיוון שהאקדמיות הקטנות לא יכולות לספק את התנאים המפנקים שמציעות האקדמיות הגדולות, הן גם מאבדות את הילדים המוכשרים יותר. כך לדוגמא, ילדים מוכשרים החיים במרכז לונדון בוודאי יבחרו לשחק באקדמיה של צ'לסי ולא בזו של פולהאם, בזכות התנאים שהראשונה מציעה, עוד לפני שהזכרנו את היוקרה המתלווה לשמה. פולהאם מפנה בשנים האחרונות את כל תשומת הלב שלה להישארות של הקבוצה הבוגרת בליגה, ובזמן שנלחמים שם על ההווה, שוכחים שהוויתור מראש בהתמודדות על העתיד ישפיע על עונות רבות נוספות. ככל שמספר הילדים המוכשרים באקדמיות יגדל, יגדל בשנים הבאות גם יתרונם של המועדונים העשירים.

ג.

בכל סוף שבוע משחקים כל הילדים בגילאי תשע ומעלה משחקי ידידות נגד אקדמיות אחרות. התוצאה במשחקים האלה לא חשובה. זוהי בעיקר הזדמנות לשפר יכולות ולתרגל מערכים שנלמדו באימונים. באחד המשחקים שבהם נוכחתי באקדמיה של צ'לסי לא היה שופט במגרש, והמאמנים התחלפו ביניהם במילוי התפקיד הזה. את המחצית הראשונה שפט המאמן של צ'רלטון, ואת השנייה המאמן של צ'לסי. כל אחד מהמאמנים מקפיד בעיקר עם הקבוצה שלו. כך, במחצית הראשונה, כאשר המאמן של צ'רלטון מתפקד גם כשופט, הוא נותן לשחקנים של צ'לסי חופש פעולה נרחב יותר. עבירות קטנות שאלו עושים כמעט שלא נשרקות, וכשהכדור עומד, הוא מכריז: "בעיטה חופשית לצ'לסי". השיפוט שלו בכל הנוגע לקבוצה שלו דקדקני הרבה יותר. כל נגיעה קטנה נשרקת כעבירה, וכששחקן שלו מאבד שליטה על הכדור ליד קו החוץ, הוא שורק לאיבוד כדור, גם אם הכדור לא לגמרי עבר את הקו. השחקנים לא מתרעמים; הם מבינים שההקפדה על הכללים, גם אם כעת היא פוגעת בתוצאה שישיגו במשחק, תשרת אותם בעתיד. את המחצית הראשונה צ'לסי מסיימת ביתרון של ארבעה שערים מול שער אחד לקבוצה האורחת.

במחצית השנייה המאמן של צ'לסי מקבל את המשרוקית. בדומה לקודמו, גם הוא מקפיד יותר עם הקבוצה שלו. צ'רלטון מנצחים ביותר התמודדויות אחד-על-אחד, ומקבלים את הכדור יותר פעמים. אבל זה לא עוזר להם; שחקני האקדמיה של צ'לסי עולים עם כוח מחודש למחצית השנייה, ופער השערים הולך וגדל עם כל התקפה כחולה. המאמן של צ'לסי רואה את יחסי הכוחות ומבקש משחקניו שינוי טקטיקה: "לשחק לאט, להעביר כל כדור דרך אמצע המגרש, כפי שעשינו באימונים". המשחק של צ'לסי נרגע, צ'רלטון מקבלת את הכדור מהשופט יותר פעמים, ויוצאת להתקפות. המאמן שלה מרגיש שזוהי שעת הכושר, והוא קורא לשחקנים שלו: "גישה, הראו לי גישה נכונה." צ'רלטון משחקת מהר יותר, וכובשת שער אחד נוסף לזכותה. השחקנים של צ'לסי לא נבהלים, וממשיכים ליישם את הוראות המאמן שלהם בדקדקנות. משחק אטי, כל כדור עובר דרך אמצע המגרש. בסוף שמונים הדקות, כשהשופט שורק לסיום המשחק, השחקנים של צ'לסי מסמנים לעצמם רווח כפול. הם ניצחו במבחן התוצאה, ובמקביל תרגלו במשחק אמתי את מה שלמדו השבוע באימונים. צ'רלטון מפסידה פעמיים; התוצאה קובעת שהיא זו שיוצאת מההתמודדות כשידה על התחתונה, והיא גם לא הספיקה לתרגל את מה שנלמד באימון, כיוון שחלון ההזדמנויות שצ'לסי והמאמן שלה פתחו עבורם, גרם להם להתחייב לתוצאה בלבד. משחקי הידידות מספקים הזדמנות שווה לכל האקדמיות לבחור את ההכשרה על פני התוצאה. להעדיף את עתיד השחקנים שלהם על פני השמחה הרגעית. הפעם, שחקני האקדמיה של צ'לסי ניצלו את ההזדמנות טוב יותר.

ההקפדה על הדרך בתהליך ההכשרה מבטיחה תוצאות טובות יותר בסוף הדרך. בריאיון שאני עורכת עם מר סמית, מנהל האקדמיה של ארסנל, הוא מרחיב: "המטרה שלנו היא להכשיר שחקנים שיוכלו לשחק עבורנו כשיגדלו, ושחקנים שנוכל למכור לקבוצות אחרות כדי לממן את המשך תפעול האקדמיה בשנים הקרובות."

"המדינה משקיעה המון כספים באקדמיה, כדי להצמיח דור עתיד לנבחרת האנגלית," אני מציינת. "האם יש לכך איזושהי השפעה על המטרות שאתם כאקדמיה מציבים לעצמכם?"

"זה לא מטריד אותי. אני המנהל של האקדמיה של ארסנל, ולכן המטרות היחידות העומדות לנגד עיניי הן הצלחתו של מועדון הכדורגל שלנו. בעקיפין, להצלחתן של האקדמיות יש השפעה על הרמה של הפרמיירליג, על ההצלחה של הקבוצות האנגליות בגביעי אירופה השונים ועל איכות השחקנים בנבחרת האנגלית. אבל זו תוצאה עקיפה, לא מטרה בפני עצמה."

"מה לגבי הצלחת האקדמיות בשנים האחרונות," אני שואלת. "האם כבר ניתן לציין שחקנים שהוכשרו באקדמיה והפכו מקצוענים?"

"בשנים האחרונות יש לנו תוצאות יפות. האקדמיה הפיקה את השוער סטיוארט טיילור, את ניקולאס בנטלי, שמשחק אצלנו בארסנל ואפילו זומן לנבחרת אנגליה, ואת סטיב קידוול, שמשחק בצ'לסי. בנוסף, מכרנו שלושה שחקנים לליגות נמוכות יותר. אבל עוד מוקדם לדבר על מבחן התוצאה. הכשרתם של הצעירים היום תוכל לבוא לידי ביטוי רק בעתיד," הוא מסכם.

מהאקדמיה של צ'לסי צמחו סקוט סינקלייר ובן סהר. סינקלייר הוא גאוותה הגדולה של האקדמיה, כיוון שהוא השחקן הראשון שצמח באקדמיה בארגונה החדש, וזכה להיות, עד מחצית עונת המשחקים 2007/08, שחקן סגל קבוע. כיום, סינקלייר מושאל לקבוצה בליגה נמוכה וסהר מושאל לקבוצה בליגה הספרדית המוערכת. שניהם מהווים חלק מהתוכניות של המועדון לשנים הבאות. גם במנצ'סטר יונייטד ובליברפול יותר שחקנים צעירים שהם תוצר של האקדמיות מתחילים לרכוש את אמונם של המאמנים בליגה הראשונה. האקדמיה של וסטהאם הוציאה בשנים האחרונות את מייקל קאריג, והאקדמיה הקטנה של סאות'המפטון הפיקה את תיאו וולקוט, שמשחק היום בארסנל. אולם נראה כי יחסית לשנים שעברו האקדמיות הקטנות מתקשות לייצר שחקני הרכב בעוד האקדמיות הגדולות משתלטות על שוק זה. זה משנה את כיוון תנועתם של שחקני הכדורגל האנגליים הצעירים. האקדמיה של צ'לסי הציבה לעצמה כמטרה להנפיק בכל שנה, החל משנת 2010, שחקן לקבוצה הבוגרת ועוד חמישה שחקנים להשאלה לקבוצות נמוכות. זו מטרה שאפתנית, אך אפילו אם יצליחו להשיג אותה באופן חלקי בלבד, זה ישנה את המפה לחלוטין. כך, במקום שיגיעו שחקנים מקבוצות קטנות ויחתמו אצל הגדולות כפי שהיה שכיח עד שנות האלפיים, כיום יותר שחקנים עוברים הכשרה אצל הגדולות וחותמים אצל הקטנות. זהו מעגל קסמים: ההשקעה הכלכלית המאסיבית יוצרת יתרון למועדונים העשירים כבר בשלב הכשרת הילדים. היתרון הזה ילך ויגדל ככל שאלה יתבגרו, ומחירי השחקנים יאמירו. הקבוצות העשירות יישארו עשירות, והעניות ימשיכו להיאבק על הלגיטימיות שלהן.

ד.

מערך הסקאוטינג של האקדמיות משתנה בהתאם ליכולתן הכלכלית. לאקדמיות הקטנות יש כחמישה סקאוטים בשכר מלא; לבינונית כעשרה; לגדולות באמת יש הרבה יותר. לאקדמיה של צ'לסי לדוגמא, יש באנגליה ומחוצה לה מעל שלושים סקאוטים, אשר אחראים לאתר בכל שנה חמישה-עשר שחקנים בגיל שש מאזור דרום לונדון, ועוד מספר של שחקנים מבריקים מכל העולם. בסך הכול, לכל אקדמיה באנגליה יש כמאה ושמונים עד מאתיים ילדים מתאמנים בכל ברגע נתון. אף אחד מהילדים לא משלם לאקדמיה, וכל הילדים מקבלים מערכות לבוש, נעליים ועזרים אחרים לפי בקשתם. החל מגיל שש-עשרה הילדים אף זוכים לקבל מלגה שבועית, שגובהה נקבע אחת לשנה על ידי הנהלת הפרמיירליג. תנאים אלה מבטיחים שכישרונות כדורגל צעירים מאנגליה והעולם יאותרו, ויכולים יהיו לשחק באקדמיה ללא קשר למעמד הכלכלי של משפחתם.

כל המשחקים, להוציא את ליגת המילואים, משוחקים כמשחקי חובבנים, ולא בתנאי ליגה כפי שמקובל בארץ. "רק ליגות חובבניות משחקות היום כדורגל תחרותי. כל הליגות המקצועניות באנגליה, כמונו, משחקות כדורגל חובבני," מסביר מנהל האקדמיה של צ'לסי. הרציונאל הוא ברור: במקום שבו חשיבות התוצאה נמוכה, מושם דגש על האינדיבידואל ויש מקום רב יותר להכשרה ולשיפור. באקדמיות משתפים פעולה עם האקדמיות לשיפוט, ונערים צעירים, המעוניינים להיות שופטי כדורגל כשיגדלו, מגיעים לנהל את המשחקים. מכיוון שהתוצאה לא נרשמת תנאי האימון שלהם משתפרים. הם לא נדרשים לתת דין וחשבון, וטעויותיהם מתקבלות בהבנה כחלק מהתהליך.

פעמים רבות אפשר לשמוע הורים על הקווים שואלים בינם לבין עצמם: "מה התוצאה במגרש ההוא?", או "איך מצליחים הבנים במגרש אחר?". בתחילת המחקר שלי ניצלתי גם אני את המשפט הזה כתירוץ לפתיחה בשיחה עם ההורים. הוא שימש אותי, בהצלחה מוגבלת, עד שאחת האמהות ענתה לי: "אני לא יודעת מה התוצאה במגרש. להגיד לך את האמת, גם לא ממש אכפת לי. הבן שלי משחק כחלוץ, וחשוב לי בעיקר שייצא בריא ושלם מהתמודדות הזו." אחרי התשובה הזו עברתי למשפטי פתיחה בטוחים יותר. "מזג האוויר נעים היום, הלא כן?!" הקלאסי, תמיד עובד.

הלימוד אם כן, הוא עיקר העניין באקדמיות. התוצאות העתידיות נלקחות בחשבון, אך אין לחץ על הילדים לספק תוצאות בתקופת ההכשרה שלהם. בראיון הפתיחה שלי עם מר סמית שאלתי אותו מתי סביר שנראה תוצאות של העבודה באקדמיה על המגרש של הקבוצה הבוגרת. "סבלנות," הוא ענה לי. "אנחנו פועלים במתכונת הזו רק שמונה שנים. הילדים שהתחלנו להכשיר אז היו רק בני שש. יעברו עוד ארבע שנים עד שהם יגיעו לגיל המקצוענות. עוד מוקדם לשפוט אותנו כרגע, תני לנו הזדמנות." והמשפט הזה הזכיר לי את הכיתוב הלבן על הרקע האדום שמקבל את פני השחקנים באצטדיון האמירויות: "ככל שעמוקים יותר היסודות, חזקה יותר המצודה". באקדמיות מיישמים את המשפט הזה הלכה למעשה.